את אחרי לידה, זה לא נח ולא נעים ובטח לא אידאלי לחלוק חדר עם עוד נשים ברגעים הכי חלשים שלך, כשאת תשושה, פיזית ונפשית, ורק רוצה לנוח. אבל הדת או העדה או המוצא של האישה, זה לא מה שמפריע או אמור להפריע. לא לי בכל אופן, וזה לא אמור להוות שיקול כלשהו. אם יולדת אחרת בוכה כל היום?! זה לא מפריע? – מפריע. ואם יולדת אחרת נוחרת בלילה, זה לא מפריע?! – מפריע. ואם יש מישהי שכל הזמן מדברת בנייד? זה מפריע ועוד איך מפריע. אבל אם היא דתייה או ערבייה או עובדת זרה, לא, זה לא מפריע ולא צריך להפריע!
כשהייתי בהריון ושקלתי איפה ללדת אמרו לי “אל תלדי בבית החולים הזה, יש שם הרבה ערביות”, וזה אומר רעש ובלגן. על בית חולים אחר אמרו לי “שם יש הרבה דתיות ויאסרו עלייך הרבה דברים אם תלדי בשבת או בחג”, ועל בית חולים אחר אמרו לי “יולדות בו המון עובדות זרות את תידבקי בכל מיני מחלות”. ואני שואלת באמת – האם זה משנה? האם אישה שיולדת צריכה לחשוב על כלל האוכלוסייה שיולדת איתה או פשוט ללדת בבית החולים שבו היא בוחרת, ולהיות מאושפזת עם נשים אחרות במצבה כשהיא יודעת שזה ליום-יומיים וכולן בסופו של דבר באותו המצב?
נכון, יש שיקולים רבים לבחירת בית חולים, אבל זה לא היה אחד השיקולים שלי. בחדר הלידה את נמצאת לבד וסומכת על הצוות הרפואי (וגם פה אף פעם לא הקדשתי מחשבה לדת ולמוצא של המיילדות או של הרופאים, כל עוד הם צוות טוב ומנוסה). לאחר מכן את מתאשפזת במחלקת יולדות, עם עוד שתיים-שלוש נשים עד יום השחרור מבית החולים.
הפרדת יולדות על רקע גזע או דת
הפרדת יולדות לאחר לידה
העניין בבתי חולים הוא האנשים מסביב – לא היולדות. לא משנה מי את ומאיפה באת, לאחר הלידה יש סוג של סולידריות וקירבה לזו שאת חולקת איתה את החדר, שתיכן עברתן את אותו הדבר ממש עכשיו, ויש לכן על מה לדבר ולשתף. לעיתים זו חברות בת יומיים בלבד לעיתים נרקמים קשרים של מעבר לכך. צריך לזכור שאין פה בחירה, את מתאשפזת ואת פה מסיבה אחת – לוודא שאת בריאה והכל תקין לאחר הלידה. לאחר מכן תשתחררי לביתך, ביחד עם התינוק החדש. כמובן שזה רחוק מלהיות מצב אידאלי בו יש לך חדר משלך, כמו שהתינוקייה בה נמצא התינוק שלך בשעות הראשונות לחייו רחוקה מלהיות מקום אידאלי עבורו, אבל אלו התנאים שיש כיום בבית החולים ובמחלקות של היולדות. לכן, כל אישה, ללא הבדל של דת גזע ועדה, צריכה לקבל את אותם תנאים בלידה ובאשפוז לאחר מכן, וכן את הטיפול שמגיע לכל אחת ואחת מאיתנו. ביחד.
כאחת שעברה שמירת הריון ארוכה של מספר חודשים, מרותקת למיטה, כשכל הזמן התחלפו לידי יולדות, זכיתי להכיר מגוון רב של נשים, חלקן נחמדות יותר וחלקן נחמדות פחות. כל אחת והמנהגים וההרגלים שלה. יש שמתחשבות ויש שלא. ביולדות האחרות, אני מצידי התחשבתי ככל האפשר. כשמשהו הפריע לי, ביקשתי בנימוס וכשמשהו הפריע להן, כיבדתי. כשבאו הרבה אנשים, הערתי להם, כי יולדת לאחר לידה צריכה שקט ומנוחה על מנת לאגור כוחות. ולא מסיבה של אנשים סביבה. אך הרבה פעמים גם נשכתי שפתיים והזכרתי לעצמי שאני לא במלון, אני בבית חולים, ואני לא לבד. עוד יומיים זה יגמר ואחזור לתנאים שלי, בבית שלי, שם אני קובעת.
כשאני קוראת על יולדות שלא מוכנות להיות מאושפזות באותה מחלקה עם אישה ערביה, אני מתכווצת מבפנים. היא אישה בדיוק כמוני, היא ילדה בדיוק כמוני, אז בגלל המנהגים שלה לאחר הלידה היא לא יכולה להיות מאושפזת איתי?! אולי בעצם המנהגים שלי מפריעים לה? ויותר מזה, אם היה מתפרסם עכשיו סיפור במדינה כלשהי באירופה בה יולדות נוצריות לא מוכנות להתאשפז עם יולדות יהודיות, כיצד היינו אנו מגיבים? היינו נחרדים ומרימים קול צעקה. ובצדק. בלידה צריך להיות שוויון. אין הבדל בין מי שיולדת ובטיפול שהיא צריכה לקבל. ולאחר הלידה? נכון, זה לא נח ולעיתים אפילו מעיק שיש יותר מידי המולה, אך תמיד אפשר לדבר ולבקש שיתחשבו בך, במקרים קיצוניים אף לקרוא לשומר למען שמירה על הסדר הטוב. אנשים שמפריעים, או עושים שמח במידה מוגזמת, הם לא תמיד משפחות ערביות. יש כל מיני סוגים של אנשים ואנחנו צריכים ללמוד להסתדר יחד.
כמו בצבא, כשאת בטירונות ויש מישהי שלא מסתדרת איתך בחדר מכל מיני סיבות, את לא תקבלי חדר אחר בגלל זה. גם לאחר הלידה. דת אחרת היא לא סיבה לעבור חדר, בטח לא בשביל יום וחצי של אשפוז בבית החולים. הביעו סולידריות, התחשבו אחת בשנייה, דברו, כך תבינו שכולנו באותו מצב ויש כאלה שמקבלות אותו בצורה זו או בצורה אחרת. אבל בסופו של דבר, כולנו נשים, כולנו “בנויות” אותו הדבר, יולדות אותו הדבר ומאושפזות ביחד לאחר הלידה.