הקטנה שלי ביקשה ביקיני. “בגד ים של שני חלקים – חזייה ותחתונים”, היא דרשה. היא רק בת חמש וחצי, היא רוצה בגד ים כמו של הגדולות. בהתחלה לא כל כך רציתי, היא הרי ילדה. אבל בסוף החלטתי שאני אחפש לה. אכן מצאנו בגד-ים של גופייה וחלק תחתון עם הדפס של דמות מוכרת של דיסני, בגד ים שיושב יפה ולא פרובוקטיבי מדי. אתם בטח צוחקים עכשיו – “מה כבר יכול להיות פרובוקטיבי בבגד-ים של ילדה בת חמש?!,” אז זהו, שהרבה.
אני גולשת ברשת ורואה תמונות של תינוקות, בנות קטנטנות מתחת לגיל שנה, שמדגמנות בגדי ים שאפילו בתור מבוגרת הייתי חושבת פעמיים אם ללבוש. בגד ים שני חלקים משולשים, בגד ים שלם עם כל הגב פתוח ומחשוף עד לפופיק עם קשירה בצוואר וזו רק ההתחלה. בא לי לצעוק “תגידו אתן רציניות???”, מדובר בתינוקות! וזה עוד לפני שהגענו לילדות בכלל…
בחירת בגד ים הולם לילדה
בחירת בגד ים לילדה
כשאני הייתי תינוקות וכשהילדים שלי היו תינוקות הם פשוט היו ערומים או עם חיתול מיוחד לים. הם הרי תינוקות, מה יש להסתיר? כשרציתי להגן עליהם מפני השמש, כי זה הרי מה שהכי חשוב בסופו של דבר עם תינוקות וילדים, קניית להם בגדי ים שמורכבים מאוברול או חולצה ומכנסיים, כאלו שיהיו נוחים לתפעול וכמובן יגנו עליהם כמה שיותר מן השמש הקופחת. רק כאשר הילדים גדלו והתחילו לבקש בגדי ים בדגמים שהם רוצים, “כמו של חברים שלהם”, ועם דמויות מוכרות, הסכמתי לקנות בגדי ים “כמו של הגדולים”.
אבל כמו שאני בוחרת עבורם בגדים או מסבירה לה למה היא לא יכולה לנעול עדיין נעלי עקב, כך גם אני לא מוכנה לקנות לה בגד-ים פרובוקטיבי. נכון, אני לא חושבת שזה שהיא תלבש בגד ים עם קשירה, יהפוך אותה למושכת או פרובוקטיבית. אבל היא עוד ילדה. לאן היא ממהרת? לאן אתן ממהרות? תנו להן להנות מלהיות ילדות קטנות, וזה אומר לרוץ בים חצי ערומות או עם בגד ים שלם או עם אוברול. יהיו להן עוד מספיק שנים ללבוש ביקיני שבקושי מכסה, ואתן לא תישנו אז בלילות. אבל זכרו גם שבגיל שלוש ואף לפני הלבשתן להן כזה בגד ים רק “בשביל היופי”, בעצם כבר אז הנחלתם להן שככה אישה צריכה להתלבש וזה בסדר ונורמלי. אז אל תופתעו אם בגיל שתיים עשרה היא תרצה להתאפר, להסתרק ולהתלבש כמו אמא. השאלה היא האם אז תתנו לה…
נשים קטנות
נכון, זה חמוד ומצחיק כשהן רוצות להיות גדולות. הקטנה שלי משחקת שעות בחדר שלי, עם הנעליים והתיקים ומחקה אותי. אבל זה בגבולות הבית וזה כחלק ממשחק. כשהיא יושבת לידי בבוקר ורוצה להתאפר, אני מסבירה לה שזה רק משהו שאימהות יכולות לעשות. לי אפשרו להתאפר רק בתיכון ואני לא מתכוונת לאפשר לה לפני כן. למרות הלחץ החברתי. אני ערוכה לכך, כמו שאמא שלי היתה ערוכה לכך.
היום הילדות יותר חשופות וזה אומר שאנחנו צריכים הרבה יותר להגן ולהסביר, לא הרבה יותר לוותר ולזרום. הילדה שלי יכולה להתאפר בשבת עם האיפור שלה, לעשות תסרוקת, להסתובב בבית עם הנעליים שלי ולעשות כאילו היא אשת עסקים, כי זה משחק. אחר כך כשהולכים לים, היא תרוץ בלי חולצה בים ותשכח את הרצון להיות גדולה ותחזור להיות ילדה בת חמש וחצי שנהנת מהרגע ולא חייבת עכשיו ביקיני של שני חלקים כמו של אמא שלה.