את העניין של לשלוח יד, לתפוס וישר להכניס דברים לפה, הם מגלים הרבה לפני שלב הזחילה. אך, ברגע שהם מתחילים לזחול, הכל נהיה יותר נגיש והרבה יותר מפתה, פתאום מבחינתם אפשר להגיע לכל הדברים המעניינים האלה וכמובן להכניס אותם לפה. ברגע שהתינוק מתחיל לזחול, אתם תמצאו את עצמיכם בשני מצבים שלא הכרתם לפני כן – האחד, הוצאת דברים מהפה של התינוק, השני – זוחלים אחריו תוך כדי פינוי מכשולים ומחשבות כגון “איזה בית לא נקי ומסוכן יש לנו”.
יש דברים שמסוכן שהם יכניסו לפה וצריך לבדוק כל דבר שהם תופסים עם הידיים הקטנטנות שלהם, אבל ישנם כמה דברים שהם יכניסו לפה ולא יקרה להם כלום, הם ילמדו לזהות מרקמים שונים, ולהבין לבד שזה פשוט לא נעים. אל תלחצו, מכל מה שהם מכניסים לפה, לרוב זה בסדר. כך הילד לומד לזהות טעמים ומרקמים, ויש לרוב הסבר הגיוני לסיבות שגורמות לתינוקות להכניס דברים לפה:
התינוק מכניס לפה כל דבר?
נתחיל עם הכפית, זה הרי הגיוני שהם יכניסו אותה לפה בשלב שהם לומדים לאכול לבד ולטעום לבד את האוכל. גם אם הם מתחילים לשחק איתה בפה בלי אוכל, אין מה לדאוג. המתכת הקרה עוזרת להרגיע את החניכיים בזמן שהשיניים צומחות להן, וגם ההרגשה נעימה והם לומדים להכיר אותה. כמובן שיש להרחיק מזלגות וסכינים ולא להשאיר את התינוק לבד עם הכפית ללא השגחה.
דשא. ברגע שנהיה נעים ויוצאים החוצה לפיקניק, אם מדובר בתינוק שמתהפך או זוחל, קחו בחשבון שהוא ממש לא מתכוון להישאר על משטח הזחילה או השמיכה שהבאתם עבורו מהבית. הוא בא חדור מטרה והיא להגיע אל הדשא. בהתחלה הוא ירצה לגעת ולמשש ולנסות להבין מה זה הדבר הזה וכמובן שהשלב ההגיוני הבא הוא להכניס לפה, אלה מה?! אם הדשא לא מלוכלך והוא לא תפס עלים גדולים מדי, תנו לו רגע לראות כמה זה לא נעים ולא טעים ואז תוציאו לו מהפה. הוא הרי לא יצליח לבלוע את החתיכות של הדשא, וגם אם כן, לא קרה שום אסון. כאן חשוב לשים לב לתגובה אלרגית, כי תינוקות וילדים עלולים להיות אלרגיים לדשא.
חול. בדומה מאוד לדשא, ברגע שלוקחים את התינוק לים, אם לא מדובר בתינוק שימנע ממגע עם החול, סביר להניח שהוא ירצה לטעום אותו מתישהו, בעיקר ללקק. אומנם זה לא אידיאלי בכלל, אבל גם לא סוף העולם. הרי בחוף הים רוב האוכל כבר מלא בחול גם ככה, לא משנה כמה ננקה ונשטוף אותו, לכן כמה גרגירים על הלשון לא יעשו את ההבדל. תנו לו להתנסות ואחר כך שטפו לו את הלשון היטב.
הסיד שעל הקיר. סיפורי סבתא מספרים שילדים שחסר להם סידן, ממש כמו כלבים (אגב גם הם לועסים דשא, זה עוזר להם לעכל), מגרדים את הסיד מפינות הקיר ולועסים אותו. בנוסף לכך, כשצומחות לתינוקות שיניים הם מחפשים מה ללעוס כדי להקל על הכאב, ומסתבר שפינות הקיר הן קשות וקרות וזה טוב להם. אז אל תתפלאו אם תמצאו את התינוק שלכם יושב בכניסה לחדר ומנסה ללעוס את פינת הקיר.
נעליים או גלגלים של העגלה. אין לזה הסבר הגיוני, אבל כל תינוק שמתחיל לזחול מחפש דבר ראשון זוג נעליים וכמובן ישר מכניס לפה. ממש כמו גורי כלבים. אם הם מצליחים להגיע אל גלגלי העגלה, החגיגה אף כפולה ומכופלת. אז נכון שבמקרה הזה צריך להקפיד ולשמור, הרי גם נעליים וגם עגלות מסתובבים בחוץ ובחוץ ממש לא נקי, בטח שלא לפה של תינוק (או לפה בכלל), אבל גם אם התינוק לועס את נעליי הבית או את הכפכפים, לא קרה שום דבר כזה נוראי. נקו לו את הפה, הרחיקו את הנעל ונסו לשכנע אותו לשחק עם צעצוע אחר.