אוכל וילדים. אחד השילובים הקשים ביותר. ולמה קשים? כי אין הורה שלא נתקל בשלב כלשהו בגידול הילד בו יש בעיות של אוכל. כשהילד מסרב לאכול או מפתח טעם משלו, כשהוא לא מסיים מהצלחת או כשהוא אוכל יותר מדי ולא באופן מסודר. כמו כל דבר, גם אכילה נכונה ותזונה בריאה, זה משהו שמתחיל מהבית. אנחנו, ההורים, צריכים לספק דוגמה אישית לילדים אם אנחנו רוצים שהם ילמדו לאכול כמו שצריך, אך קודם לכן אנו גם חייבים לדעת לשחרר מתי שצריך.

טעויות של הורים בנוגע לאוכל

מה זה בעצם אומר לשחרר כשצריך? להלן 6 טעויות של הורים, טעויות שאנחנו עושים עם הילדים, בכל מה שנוגע לאוכל, וכדאי שקצת נשנה את ההרגלים שלנו, על מנת שהאוכל לא יהיה כזה נושא מרכזי שמתעסקים בו כל הזמן, אלא רק מסביב לשולחן בשעת הארוחה בלבד:

ילד שמסרב לאכול

טעות מספר 1: אנחנו לא נותנים דוגמה אישית. אנחנו אוכלים “שטויות” או שאנו אוכלים בעמידה, לעיתים אוכלים את השאריות מהצלחת תוך כדי פינוי מהשולחן ולפעמים אנו רק מפקדים על ארוחת הערב במקום להיות נוכחים בה. אתם רוצים שהילדים ישבו לאכול ויתרכזו בארוחה? הכינו ארוחה, שבו איתם ואכלו ביחד. בישיבה ובאופן רגוע, כשכולם סביב השולחן, מבלים יחד זמן איכות משפחתי. צרפו כל תינוק או ילד בכל גיל אל שולחן.

טעות מספר 2: אנחנו מנסים לגוון. הצורך בגיוון הוא בשבילנו. ילדים לפעמים נתקעים על סוג אוכל מסוים או רוצים כל ערב חביתה עם סלט ופיתה עם גיבנה צהובה, ומה רע בזה? גם לנו יש מאכלים שאנחנו אוהבים במיוחד וגם לנו יש תקופות שבא לנו משהו אחד לאכול למשך זמן ואז להחליף. הילד לא חייב שכל ארוחה תהיה אחרת. כמובן שלאחר שנחשף למרקמים וטעמים חדשים בתור תינוק, ניתן לקבוע תפריט ולגוון כל כמה זמן. אך כאשר מדובר בפעוט או בילד שכבר מפתח דעה אישית וטעם משלו – תנו לו לבחור, ולא חובה להחליף כל ערב ארוחה.

טעות מספר 3: אנחנו מאיימים. “אתה לא תקום מהשולחן עד שתסיים את הביס האחרון מהמלפפון”, “כולם יקבלו קינוח ואתה לא אם לא תאכל עוד שניצל”. וכמה אנחנו באמת מקיימים את ההבטחות וה”איומים” שלנו?! מספיק פעם אחת שאיימנו ולא ביצענו, והילד יודע שהוא לא חייב לאכול את המלפפון. הרי הוא לא יישב ליד השולחן לנצח. אם כבר החלטתם להתנות משהו, דאגו שזה יהיה משהו הגיוני ותחום בזמן, הבטחה (או “איום”) שתוכלו לממש.

טעות מספר 4: אנחנו בטוחים שהילד ירעב. הוא לא. גם בתור תינוק וגם בתור פעוט וגם בתור ילד. כשהוא יהיה רעב, הוא יאכל. כשהוא ירצה, הוא יבקש לאכול. כל עוד התינוק בריא ומתפתח בצורה תקינה וגדל ביחס לעצמו, כל עוד אין בעיה רפואית כלשהי, אין שום הכרח להאכיל אותו בכוח. להפך, אם אכל רק חצי בקבוק, הוא יאכל אחר כך, כשיהיה רעב שוב. אם הספיקה לו חצי פיתה, אז הספיקה לו חצי פיתה. יש ילדים שאוכלים יותר, יש שפחות. בדיוק כמו מבוגרים. חשוב לנטרל הפרעות חיצוניות שיגרמו לו להגיש שהוא שבע, רק בשביל לקום לשחק למשל. כך או כך ילדים לא נשארים רעבים סתם.

טעות מספר 5: אנחנו משתמשים באכילה כפרס. בדיוק כמו עם האיומים, אנחנו מוצאים את עצמנו לא מעט פעמים מבטיחים לילד שאם יאכל יקבל ארטיק, ואם ייתן ביס נוסף יקבל את החטיף שרצה… אנחנו כל כך רוצים שהוא יאכל, שמבלי לשים לב אנחנו משחדים אותו וגורמים לאוכל להיות אמצעי להשגת המטרה, במקום שהוא באמת שיבין כמה חשוב לאכול. אנו מבטיחים לילד מתנות והפתעות, שהן בגדר זכות ולא חובה ולא אמורות להיות מקושרות כלל לעובדה אם אכל או לא אכל.

טעות מספר 6: אנחנו מעירים לילד. כל הזמן אנו מתסעקים ב”האם הוא אכל יותר מדי או פחות מדי”. אנחנו מדברים איתו על האוכל יותר מדי, והופכים את זה לנושא מרכזי בבית. לעיתים זה עניין שלנו יותר מאשר של הילדים, וקשה לנו לראות אותם לא אוכלים או אוכלים הרבה, כי זה משקף לנו את עצמנו. אם אנחנו מדברים על דיאטות, אנחנו משקפים לילדים מציאות שלתוכה הם גדלים – שאוכל זה עיסוק מרכזי, נושא מאוד חשוב והם כל הזמן צריכים להתעסק בו.