הילדה שלי בת 6 וכבר מגיל 4 היא הולכת לחברות לבד. לי אין בעיה לשלוח את הילדים לחברים לבד. אם אני מכירה את החברה ואת ההורים שלה, ממש אין לי בעיה שתלך לבד. היא אוכלת שם ואפילו מתקלחת שם לפעמים, אם החברה גם מתקלחת באותו הזמן. היא עוד לא ישנה אצל חברות והן עדיין לא ישנו אצלה, אבל גם זה בטח יבוא בקרוב. להפתעתי, גיליתי לאחרונה שרוב האימהות לא משחררות את הילדות שלהן ללכת לחברות באופן חופשי, בעיקר אם האבא לבד איתן בבית ולא האמא. מי שהכי חרדתיים בנושא הם דווקא האבות שלא משחררים וילכו עם הילדות לחברות שלהן.

לשלוח את הילדים לחברים לבד מבלי לחשוש

החלטתי לבדוק את העניין לעומק, כדי לראות אם אני משחררת מדי או שההורים אחרים חרדתיים מידי וגיליתי שאין תשובה נכונה אחת. כל הורה עושה מה שנח לו ומה שמתאים לו. אבל כן יש כמה דברים עיקריים שגיליתי שחשוב לדעת:

רוב ההורים לא שולחים את הילדים לבד לחברים לפני גיל 4. הסיבה העיקרית היא שהילד או הילדה עוד לא מבינים לגמרי סיטואציות וגם לא מדברים לגמרי ברור לפני גיל זה. ברגע שהילדה גדולה ובוגרת מספיק לדבר ברור, להסביר ולספר מה היא עשתה אצל החברה ומה קרה שם, אז אפשר לשלוח אותה לבד. כמובן שחשוב לשאול את הילדה אחר כך מה היא עשתה אצל החברה ואיך היה, אבל לא לתת לה הרגשה שהיא תחת חקירה.

להכיר את ההורים של החברים

לשלוח את הילדה לחברות הביתה

תמיד חשוב להכיר את ההורים לפני ששולחים את הילד לחבר כדי לוודא שאתם בסדר איתם ושאין משהו שמפריע לכם מאוד (אם הם צועקים הרבה, משאירים את הילדים ללא השגחה או למשל מעשנים בבית… לכל אחד מפריע משהו אחר). בפגישה הראשונה אפילו מומלץ ללכת עם הילד ולהישאר שם על מנת לראות איך הבית מתנהל ולהכיר את ההורים לעומק. לא מרגישים שאתם סומכים את ההורים? הזמינו את החברים של הילד אליכם הביתה!

אבא הוא כמו אמא. גם הוא הורה. נכון, זה אולי מפחיד קצת יותר להשאיר את הילדה עם גבר זר, אבל תדאגו שהוא לא יהיה זר. תישארו קצת, תיפגשו אחר הצהריים, תתחברו גם עם האבא ותזכרו שהוא האבא של החברה של הילד או הילדה והוא הורה, כמו האמא. תמיד תמיד תשאלו מה היה ואיך היה (שוב, לא לחקור – לשאול) אבל אל תתנו לילדה או לילד שלכם לחשוש להישאר עם הורה אחד יותר מהשני ואל תחשבו אוטומטית שהאב הוא מסוכן עבור הילדים שלכם.

יש הורים שמשאירים לבד עם האחים הגדולים. חשוב שתדעו בני כמה האחים, אם הם אחראים מספיק, איך הם מתנהגים בבית וזכותכם גם לא להסכים לשלוח את הילדים כאשר אין הורה בבית של החברים שלהם.

ללמוד לשחרר בכל נוגע לחברים של הילדים

הורים רבים לא שולחים את הילדים לחברים כי קשה להם לשחרר. אם אתם מעדיפים להזמין אליכם, אז בסדר. הזמינו אליכם. אבל אל תתנו להורים להישאר, אתם לא חייבים להתחבר עם כולם. תנו לילדים את המרחב שלהם. וגם תנו להם הרגשה שזה בסדר ללכת לחברים. אני נתקלת בחברות של הילדה שלי שבפתח הדלת לא משחררות את אמא שלהן וזה בעיקר בגלל האמא. אז שחררו, תנו לילדה חופש, תנו לה ללכת לחברות. בעיקר אם הפחד הוא שלכם ולא שלה.

להתאים פעילות חברתית לאופי הילד

התחשבו באופי של הילד. יש ילדים שירצו ללכת לחברים, יש שירצו להישאר חופשי ואפילו לישון, ויש ילדים ששעה אחת מתאימה להם. היו קשובים, תאמו ציפיות עם הילד וגם עם ההורים. בנוסף, אם קשה לכם, אתם יכולים להיפגש בגן השעשועים או בג’ימוברי – איפה שאתם משגיחים וגם הילד חופשי לשחק יחד עם החברים שלו. עשו רוטציה בין ההורים מי לוקח ולאן, וכך תוכלו לבלות אחר הצהריים של שקט כל כמה זמן, ופעם בכמה זמן גם להיות עם הילדים בפעילות, שזה נחמד לא פחות.

אני אישית מאוד אוהבת שהבת שלי הולכת לחברות. היא ילדה חברותית שאוהבת לשחק עם אחרים. היא יכולה להעסיק את עצמה שעות בבית לבד, אבל היא בעיקר מבקשת ללכת לחברות וזה בסדר. יש לה חברות קבועות שאני כבר מכירה, כולל את ההורים שלהן, ואני יודעת גם מה הא אוכלת אצלן ומתי לבוא לקחת אותה הביתה. כך גם אני מקבלת אחר הצהריים של שקט. מה שכן, כאשר מדובר בחברות חדשות אני חייבת להכיר את ההורים ותמיד נשארת בהתחלה, כדי להרגיש את הבית של החברה החדשה. אם אני לא מתחברת – אני מציעה לבת שלי להזמין אליה את החברה החדשה שלה.