כמה פעמים שאלתם בשבוע האחרון את הילדים שלכם איפה הסבלנות שלהם? כמה פעמים הערתם לילדים שלכם רק היום על כך שצריך סבלנות או השתמשתם במשפט המוכר “סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות?”. בטוח שהרבה. אבל השאלה היותר חשובה היא – האם אתם משדרים להם סבלנות? האם יש לכם סבלנות לילדים שלכם? האם אתם סבלניים כלפיהם או שאתם רק מצפים מהם להיות סבלניים? והשאלה העוד יותר חשובה והעוד יותר קשה היא למה אנחנו בעצם כל כך חסרי סבלנות אליהם?
אין לי סבלנות לילדים!
להקרין סובלנות לילדים למרות הכל
בעצם על השאלה האחרונה הכי קל לענות. הרי ההגדרה של סבלנות היא לא להתרגז, לא לאבד עניין ושיהיה לנו אורך רוח. אבל כשאנחנו כל היום בעבודה ובלחץ של בריצות וסידורים, ואז חוזרים הביתה לילדים וכל אחד צורח וכועס ובוכה על משהו אחר, קשה להישאר סבלניים. אגב, גם אם הם מתנהגים למופת, הם עדיין רוצים לראות את אותו סרט שוב ושוב, לשמוע שוב ושוב את אותו שיר, הם עושים בלגן בסלון ורוצים לשחק כשאתם רוצים לנוח… ואלה רק חלק מהדוגמאות. אז פלא שאין לנו סבלנות אליהם?!
תוסיפו לזה את העניין שהם לא מבינים. הם רוצים הכל כאן ועכשיו, וכמה שננסה לא להיות קצרי רוח איתם, לעיתים, בעיקר בסופי השבוע ובחגים כאשר אנחנו נמצאים איתם הרבה זמן רצוף, אנחנו מרגישים שאוזלת לנו הסבלנות ופשוט אנחנו לא יכולים להתמיד מולם ומאבדים אותה. אז איך בדיוק אנחנו רוצים ללמד אותם להיות סבלניים? לכבד את האחר? להמתין לתורם? לא להתעצבן ולא להתפרץ? כמו כל דבר בתחום ההורות, דרך דוגמה אישית ולמידה משותפת!
להפנים שאנחנו לא מושלמים ולהתמודד כראוי
יש הרבה הורים שלא יודו בכך, אבל אחת לכמה זמן כולנו מרגישים שאין לנו סבלנות לילדים, כן אני מודה, גם לי אחת לכמה זמן אין סבלנות לילדים שלי. קודם כל צריך להבין שזה בסדר שנמאס לנו לפעמים. גם אנחנו בני אדם ובואו נודה בזה, חמודים ככל שיהיו, הילדים שלנו יכולים להטריף פילים. אז לפעמים נגמרת לנו הסבלנות וזה טבעי. מה שכן, צריך לנתב את חוסר הסבלנות למקומות שלא יובילו להתפרצות של צעקות או עצבים, ולאחר מכן להרגשה שהיתם יכולים למנוע את ההתפרצות.
- הסבירו לילדים שאתם עייפים או עסוקים ותנו להם משהו אחר להתעסק בו. הציעו להם לעשות פעילות מסוימת כאשר אתם עסוקים עד שתסיימו את מה שאתם עושים, הבטיחו להם שתתפנו אליהם לאחר מכן. חשוב שתעמדו בהבטחה שלכם כלפיהם.
- קחו לכם רגע לעצמכם. לפני שאתם אוספים את הילדים, או לפני שיוצאים לפעילות משותפת, נשמו עמוק, הירגעו, קחו רגע לבד לאגור סבלנות לפעילות. הזכירו לעצמכם שמדובר כאן בכמה שעות איכות עם הילדים. אם מראש תבואו עם אווירה חיובית, ככה זה יראה וירגיש.
- תנשמו, אפילו ספרו עד 10. ממש כמו שאתם מלמדים אותם, עשו גם אתם! תיווכחו לראות שזה עובד יופי, אל ישר תצעקו, אל תאבדו את קור הרוח. המשיכו לדבר באותו טון רגוע ובגובה העיניים עם הילדים תמיד. כאשר מדובר בילדים קטנים, זכרו שברוב הפעמים הם בכלל לא מבינים את המשמעות או לא מודעים לחוסר הסבלנות שלהם ולהתנהגות שמעוררת חוסר סבלנות אצלכם. לכן, נשמו עמוק!
- התחלקו ביניכם ההורים. עייפות, רעב, לחץ בעבודה – כל אלה יכולים להפוך אותנו לעצבניים עד עצבניים מאוד, וכתוצאה ישירה מכך לחסרי סבלנות. במצב כזה, אם הילד בא אלינו ורוצה לשחק עכשיו, יכול להיות שפשוט ננפנף אותו ואולי אפילו נרים את הקול. אם אתם מרגישים שאין לכם כוח וסבלנות, תנו לבן או בת הזוג להיות עם הילדים עד שתתאוששו ולהפך. אפשרו אוורור זה לזו ושימו לב מתי השני מאבד סבלנות ושקפו לו את הסיטואציה על מנת שילמד להבא.
- דוגמה אישית. אל תזרקו לילדים משפטים באוויר כשאתם איתם בסיטואציות לבד או כשאתם איתם מול אנשים, אל תגיבו בחוסר סבלנות, אלא באיפוק, גם כשהסיטואציה ממש מעצבנת אתכם. זכרו שהם רואים, לומדים ומחקים הרבה יותר ממה שהם שומעים מכם, הם מקשיבים לדיבורים שלכם ומנסים להיות כמוכם.
אל תתביישו להתנצל. כאמור, אתם אנושיים וזה בסדר. כולנו חסרי סבלנות לפעמים וכולנו מוציאים את זה לעיתים על הילדים בלי צורך ובלי כוונה. הגדולה שלנו כבני אדם היא לדעת להסביר לילדים שטעינו שהתנהגנו לא כמו שצריך, שאיבדנו גם אנחנו את הסבלנות (אפשר לשחק משחק ולחפש אותה). לא יקרה כלום גם אם נבקש סליחה ונתנצל על ההתנהגות שלנו.