כן, זה קורה לכולם, או לפחות להורים שבינינו, שנאלצים להתמודד עם פדיחות שילדים עושים להם מידי יום. אתם נמצאים באמצע קניות בסופר והנה הילד שלכם נמצא באמצע גילומה של סצנה דרמטית במיוחד שנראית כאילו נלקחה מסדנה למשחק, אותה מציג שחקן שאפתן במיוחד. הילד צורח, בועט, בוכה, ונראה שהמבטים השופטים של העוברים והשבים, שמופנים בעיקר אליכם, ממש לא מפריעים לו להמשיך ולהשתטח על הרצפה ולמרוט את שערות ראשו, כאם איטלקייה שהבינה כי בנה כבר לא יחזור אל הבית בגלל אשתו הערמומית.
כן, ילדים נוטים לעשות בושות, ואתם חייבים לדעת כיצד להגיב בכל סיטואציה. גם כשהם שואלים “מדוע הדודה עדיין רווקה?”, כאשר הם בועטים בילד של השכן, או עושים סצנה מבישה ומביכה בציבור.
הפסיכולוגיה מאחורי הפדיחות שילדים עושים
פדיחות שילדים עושים יכולות להגיע לידי ביטוי במשחקי כוח מול ההורים, כמו למשל הרצון לקבל את השוקולד המיוחל בסופר. אבל לעיתים הפדיחה נגרמת דווקא משאלות מביכות כמו “למה הדודה הזאת כלכך מבוגרת ולא נשואה?” (שאלה שיכולה להישאל ממש ליד אותה גברת “אומללה”), או “למה האיש הזה בצבע חום?” (גם שאלה שתשאל בפניו לרוב), ושאלות אחרות חסרות טאקט שישאלו בקול רם ובתמימות.
מדוע הילדים שלנו עושים לנו בושות?
מדוע ילדים עושים סצנות מול אנשים? הורים רבים אינם מבינים מדוע ילדים מחליטים לעשות להם פדיחות דווקא ברגעים הכי לא מתאימים. כדי להבין את העניין, חשוב לדעת כי ילדים לא שואלים את השאלות הללו מכוונת רוע, אלא משום שהילדים באמת סקרנים ורוצים להבין דברים שונים.
שאלות מסוג זה יתאפיינו בעיקר בגילאי גן עד תחילת בית הספר. הן מאופיינת בגילאים אלה, משום שאלה גילאים בהם לילדים עדיין אין יכולת של סינון המחשבות, ואין להם את מה שאנו המבוגרים קוראים ‘טאקט’.
דוגמאות מביכות לשאלות מביכות של ילדים והתמודדות עמן
“אמא מדוע הדודה הזקנה לא התחתנה?”
ראשית, חשוב לא להגדיל את המבוכה ולעשות מהשאלות עניין גדול. אם נתחיל לעורר עניין מהנושא הנשאל, נגרום לאדם שנפגע גם ככה מן השאלה לאי נוחות נוספת. לכן, חשוב לנסות להקטין את העניין, ולאחר מספר דקות כאשר אתם לבד עם הילד להסביר לו שחשוב לא להעליב אנשים, ואם יש לו שאלה שקשורה לאדם כלשהו, הוא צריך לשאול אתכם את השאלה בפרטיות ורחוק מהאדם שהוא רוצה לשאול אודותיו. בצורה זאת אתם נותנים לילדכם את החופש לשאול את השאלה אך במרחב אחר.
“תקני לי את השוקולד!!!”
כפי שהזכרנו לפני כן, ישנן בושות שהילדים שלכם עושים שקשורות לחוויית ה”תקנו לי!”. רבים הילדים שפותחים בסצנות מבישות בחנויות או בסופר-מרקט, וזאת בעיקר כאשר ההורים מנסים להציב גבולות בכל הנוגע לרכישת ממתקים או מתנות. הסצנות האלה גורמת לעוברים ושבים לנעוץ עיניים מאשימות בהורים, המהדרין יוסיפו תוך כדי נעיצת העיניים גם צקצוקי לשון, להעצמת החוויה.
חשוב לזכור שסצנות אלה לא נגרמות על ידי ‘ילדים רעים’. מדובר בהתקפי זעם שנגרמים בקרב ילדים חדורי מטרה, שכל מטרתם בעולם באותו הרגע היא השגת השוקולד או המתנה המיוחלת. הילד שרוצה להשיג את מטרתו אינו רואה את המצוקה שלכם, ואינו מודע לסביבתו. זוהי סצנה שכיחה בקרב ילדים בני שנתיים עד 3. עם זאת, בגילאים מאוחרים יותר, הילד כבר מבין שאתם נבוכים מהסצנה, ואז הם כבר מנצלים את המבוכה שלכם בשביל השגת המטרה.
כיצד מתמודדים עם ילד צורח בסופר?
חשוב לא להתרגש מזוגות העיניים שמביטות בכם ולהבין שכמעט כל האנשים שנועצים מבטים היו במקום שלכם, וחוו את הסצנות האלה על בשרם. חשוב להירגע ולדעת שאתם לא נכשלים כהורים, ואין ההתנהגות הזאת משקפת את כישורי ההורות שלכם. חשוב לא להיכנע ללחצים של הילד, ולא להיכנע ל”תפאורה” שמסביב, הלא היא הסופר, החנות, הקניון או הרחוב. חשוב להיות שלמים עם ההחלטות שלכם ועם הגבולות שהצבתם לילד. יש להעביר לילד את המסר שהוא לא יכול לצרוח במקומות ציבוריים. אם הצרחות לא נפסקות, כדאי להרחיק את הילד מהמקום למען הכלל וכדי לא להוות מטרד.
ילדים מכים
התמודדות נוספת ומביכה לא פחות היא ילדים שמכים את החברים. כולנו רוצים שהילדים שלנו יסתדרו עם החברים שלהם – מה שיעזור לקבוע שעות משחק לילד, יקדם אותו חברתית ויקדם אותנו לשעות פנויות למנוחה ולעיסוק בעניינים כיפיים משלנו. אבל הפדיחות מתחילות שהילד שלנו מתחיל לאבד שליטה, בעיקר על הידיים שלו, ואם הוא מגדיל לעשות, אז גם על הרגליים.
ילדים שמכים את החברים שלהם נמצאים בדרך כלל במצב רוח רע, שיכולה לנבוע מסיבות רבות כמו עייפות למשל. ילדים לא מבטאים את העייפות והטרדות שלהם כמו המבוגרים בניתוק הנייד, או בהעדר מצב רוח, הם לוקחים את העניינים לידיים ופשוט מכים את החבר הראשון שנקלע לדרכם. חשוב לדעת כי זהו לא תמיד המצב, ולעיתים ילדים מכים רק כדי לקבל תשומת לב, או שהם מכים כתוצאה מתסכול שהם חווים.
כיצד מתמודדים עם ילד שמכה את חבריו?
אם אתם נמצאים באזור, חשוב להעיר לילד שלכם ולהסביר לו שזה לא נעים לאותו חבר שמכים אותו, וכי לא מרביצים, ולא פותרים בעיות באמצעות מכות או כוח. חשוב לשאול את ילדכם אם הוא רוצה להמשיך לשחק, ואם הוא עייף אז לקחת אותו הביתה.
אם הילד שיחק בבית של החבר, והבנתם מהאם או האב כי הוא הרביץ לו, יש להתנצל ולהבהיר כי אתם מתכוונים לערוך לו שיחה בבית ויש לומר זאת ליד הילד, בנוכחותו. בבית חשוב לתשאל את הילד על האירוע ולשאול אותו מדוע הוא מרביץ על מנת להבין את הסיבה האמתית שבגללה הוא הרים יד על חברו. חשוב לדעת אם לילדכם הציקו או הרביצו במהלך המפגש, ולרדת לשורש העניין. במידה והילד צריך את הגנתכם, חשוב להגן עליו בדרך המקובלת מול ההורים של הילד המציק.