השבוע קיבלתי פתק שהבת שלי תהיה בשישי הקרוב בגן ‘אמא של שבת’. בעיקרון זה אמור להיות משמח, הילדה ממש אוהבת להיות אמא של שבת בגן. אני מרשה לה ללבוש שמלה יפה יותר מתמיד, נעלי שבת והיא מרגישה מעין סוג של נסיכה. אבל אותי זה מעצבן, והסיבה היא די פשוטה. עד כה, בכל פעם שהיא היתה אמא של שבת, או שהבן שלי היה אבא של שבת, קיבלתי פתק כזה הביתה:
אמא של שבת צריכה להביא חומרים לאפיית עוגה ושתי חלות.
אבא של שבת צריך להביא יין תירוש לקידוש וכוסות.
מה מעצבן באמא של שבת או אבא של שבת?
הקיטלוג. ההגדרה מגיל כזה קטן שאמא צריכה לאפות ואבא צריך לברך. האבא יעמוד ויקדש, והאמא תאפה ותכין את האוכל. הגדרת התפקידים של הילדים כגבר וכאישה, או כאמא ואבא מגיל גן, הוא משהו שמאוד קשה לי לקבל. נכון, יש דברים מולדים, יש דברים שהם יותר של בנות, ואחרים שהם יותר של בנים. אני לא נלחמת בהכל או ברוב, אבל בזה כן. זה מפריע לי.
יכול להיות שבבית מסויים אמא מבשלת, ויכול להיות שבבית מסויים אבא מבשל. יכול להיות שיש ילדות שלא אוהבות לאפות, וייתכן שישנם ילדים שדווקא כן ירצו לאפות. לכן, החלוקה הזו נראית לי מיותרת. אני בעד חלוקה שווה של הדברים, ושכל הילדים יאפו ביחד. אין לי בעיה עם ההצגה של ערב שבת, ששמים סוג של כיסוי ראש על הילדה, והילד עם מברך כאשר כיפה לראשו. למען האמת, זה אפילו חמוד בעיניי. כל עוד תמיד מחדירים להם לראש שכל ילד וילדה יכולים להתעניין במה שהם רק רוצים, ללא קשר אם הם בנים או בנות.
זה לא נגמר ב”אמא של שבת” או “אבא של שבת”, שמתי לב לפינת המשחקים בגן. יש מטבח, פינת בובות, פינת קוביות ופינת כלי עבודה. נכון, רוב הבנות תלכנה לבובות ורוב הבנים ישחקו בקוביות. וזו הכללה. כל עוד זו בחירה שלהם, זה בסדר. אך, אם מקריאים להם סיפורים על אבא הלך לעבודה, ואמא שנשארה בבית לטפל בילדים, זה הופך את זה כבר ללא בסדר. התיוג הזה מטמיע בילדים את התפקידים שכביכול אמורים להיות בבית.
איך ירגיש ילד שגר עם אמא בלבד? או אבא בלבד? או זוג אימהות או זוג אבות? המשפחות שונות היום, ויש לקחת את זה בחשבון גם כאשר מספרים סיפור בגן או משחקים משחק. לא כל משפחה מורכבת מאבא-אמא-ילד. הגדרת התפקידים השתנתה, וצריך להבין זאת ולגדל את הילדים בהתאם.
בספרים הישנים עליהם גדלנו (ויצאנו בסדר יחסית), עדיין מופיעים התפקידים בצורה מוגדרת שכזו עם הפרדה ברורה בין המינים. אבל כשאני רואה את זה בספרי ספרייה של היום, ששולחים את הילדים בשישי איתם הביתה, זה מכעיס אותי מאוד ואני שמה את הספר בצד.
אני חייבת להודות שהפעם הופתעתי, ובגן של הקטנה דווקא היה כתוב בפתק:
אמא של שבת צריכה להביא מגש פירות וכוסות.
אבא של שבת צריך להביא שתייה ועוגה.
אולי זה חד פעמי, או שזה רק משהו בגן שלה, אבל אני אישית מקווה שזו תחילתה של מגמה. אני לגמרי לא מצפה שהילדה שלי תשים כיפה ותברך על היין, או שאבא של שבת ישים כיסוי ראש ויברך על הנרות, אבל כל עוד יש בחירה ולא מראש אומרים להם מי עושה מה, ומגדירים להם את עצמם כהורים עוד לפני שהם סיימו להיות ילדים – אני בעד.