‘סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות!’, ‘סבלנות בטעם תות!’ – אלו שני משפטי המפתח אצלנו בבית, כדרך חינוך לסבלנות. תמיד כשהילדים מאבדים את הסבלנות על משהו או מתחילים להתבכיין סתם כי אין להם כח או חשק לחכות אז אני אומרת להם את המשפטים האלה, יותר נכון מתחילה לומר אותם… והם כבר משלימים את המשפט אוטומטית….

הזמן טס לו, והופ, הנה הבן שלי בן שש, וזה אומר הפקת מסיבת יום הולדת לילד. זה אומר להזמין את כל ילדי הגן, שזה בערך שלושים וחמישה ילדים, בלי לספור את האחים הקטנים שמתווספים, ואת ההורים שנשארים במהלך החגיגה. כך שבאופן כללי המשימה היא למצוא מקום שיכול לארח כחמישים איש, להכין, או לקנות, מספיק אוכל…

הקיץ מתקרב בצעדי ענק, ואחד הדברים שכולנו מחכים לו בכיליון עיניים הוא חופשה! כן, גם כשיש ילדים, אפילו תינוקות, אפשר לטוס לחו”ל ואף להנות. איך עושים זאת? טסים ליעד שמתאים למשפחות, מתכננים מראש לוח-זמנים שמתאים למשפחה ולילדים, משתכנים במלון שתואם את הציפיות שלכם המכיל את כל מה שאתם צריכים ורוצים לחופשה המושלמת. אבל רגע, לפני…

“אבד ילד עם חולצה אדומה העונה לשם… כל המוצא, מתבקש להביאו לעמדה מספר… / סוכת-המציל / המשרדים הראשיים”. אחד הסיוטים הכי גדולים של כל הורה הוא לאבד ילד במקום הומה אדם, או בכלל לאבד ילד במקום כלשהו, אבל במקומות מועדים לפורענות כמו קניונים, פסטיבלים וים, זה עוד יותר מפחיד. אלא אם כן תקשור את הילד…

הנה הגיע סוף השנה, והנה שוב מבקשים מאיתנו, איך לא, כסף למסיבת הסיום. משגעים אותנו במתנות לגננת, לסייעת, וכמובן לילדים, כי ארטיק או מתנה סמלית קטנה כבר לא מספיקה. ילדים בני ארבע חייבים מסיבה ענקית, שלא ישכחו גם בתיכון, ולפחות שתי מתנות ממש שוות. מה, לא?! אז זהו, שממש לא! שתי מחשבות עוברות לי בראש…