אני עומדת בקופה בסופר ומעמיסה את השקיות של הקניה השבועית, בקופה לידי אמא עם שני ילדים שמשתוללים והיא מנסה להעיר להם באסרטיביות, מבלי להרים את הקול וגם לסדר את הקניות. תוך כדי, היא גם מנסה לחפש את כרטיס האשראי כדי לשלם לקופאית, שנראית מאוד חסרת סבלנות. אוי… כמה שאני מכירה את הסיטואציה הזו. באותו הרגע,…

לא, הם באמת מקסימים הילדים שלנו. מקסימים מתוקים ונהדרים. וכיף לגדל אותם. מאוד. אבל בואו נהיה רגע כנים, לפעמים אפשר להתחרפן מהילדים. אבל באמת להתחרפן. לפעמים ממש בא לנו את השקט שלנו, את החיים שלנו רגע אחד לפני שהגמדים הרעשניים, סליחה, הילדים הקטנים והמהממים האלה, הצטרפו לחיינו.   להתחרפן מהילדים הם מביאים איתם כל כך…

אני מתה לפגוש את האמא שחשבה לעצמה “אני כל כך אוהבת לארח חברים של הילדים אחר הצהריים! אני ממש אוהבת שכל הבית שלי מבולגן ואני צריכה להאכיל המון פיות קטנים, כיף לי כל כך שיש רעש, צרחות, צעקות, בכי והמון בלגאן בבית!. רגע, למה שרק אני אהנה? אני אציע את זה בתור פורמט שיקרא ‘בית…