כשאני הייתי ילדה זכורות לי שעות על גבי שעות של משחק עם חברות בחצר ובגן השעשועים. היינו מעסיקות את עצמנו באמצעות משחקי ילדים מחוץ לבית כמו קפיצה בחבל, משחק בגומי, קלאס, נדנדנה, והשתוללות על המתקנים בפארקים הציבוריים. כאשר הייתי חוזרת הביתה, הייתי עייפה. עייפה ומרוצה. היום אני שומעת אנשים שמתלוננים על כך שהילדים בתקופתנו משחקים…

“אמא, איך נכנסתי לבטן שלך?” – יש הורים שממש חוששים מהרגע שהילד או הילדה שלהם ישאלו את השאלה הזו. אני דווקא חיכיתי. אני חושבת שזו שאלה מאוד טבעית ושזה מאוד הגיוני שהילדים ירצו לדעת מאיפה ואיך הם באו לעולם. מספרים להם שהם גדלו וצמחו בבטן של אמא, שרים להם שירים על הבטן השמנה של אמא, אבל לא…

אני אחת מאלה שלא מתות על קדמה. כן, אני מאוד אוהבת את הטלפון הנייד החכם שלי, אבל לא אוהבת את העובדה שאני תלויה בו כל כך. כאשר הוא לא עובד, אין לי כמעט מידע בידיי, והגישה שלי לעולם הופכת מאוד מוגבלת. יש כמה דברים טכנולוגים שאני זורמת איתם, וכמה דברים שאני פחות אוהבת, אך התעדוף משתנה אצלי…

נכון, פורים כבר עבר, וכולם כבר מתעסקים בשאלה הכה חשובה של ‘איפה אנחנו בליל הסדר?’, וכבר מתחילים להכין תפריטים של מה יאכלו בחג, ובודקים מה יעשו עם הילדים. אבל אצל הילדים שלי, מה לעשות, עדיין אווירת פורים. בהתחלה רציתי לצעוק ‘הצילו! הילדים “נתקעו” על פורים!’, אבל האמת היא שאי אפשר להאשים אותם. קודם כל, זה…

בשבוע שעבר קיבלנו מכתב הרשמה לכיתה א’. כן, אי אפשר להתחמק מזה לעוד הרבה זמן, הבן הבכור שלי אוטוטו בן שש ומתקרב בצעדי ענק לשמוע את המשפט האלמותי “שלום כיתה א’”. משנה הבאה אין יותר גן, יש כיתה. אני לא בטוחה מי מתרגש יותר, אני או הוא. מה שבטוח זה, שכמו כמעט כל דבר בילדות…