הבן שלי בן 4. הוא ילד ממש גדול, לפעמים אני המומה מכמה שהוא בוגר וכמה דברים הוא יודע לעשות כבר ללא עזרתי. רק המוצץ הזה תקוע לו בפה. הוא מדבר, מתפקד, שותה מכוס, אוכל עם מזלג וכף… אבל עם מוצץ. הוא תקוע עם הדבר הזה שפעם נראה לי כמו פריט מציל חיים ועכשיו אני רק מחפשת דרכים לגמול מהמוצץ.
שיטות יצירתיות לגמול ממוצץ
בתחילת השנה, כשנכנס לגן עירייה בפעם הראשונה ויתרתי לו, כדי שזה יקל עליו את ההתמודדות. אבל אחר כך, כבר התחלתי לחפש פתרונות יצירתיים להיפטר מהמוצץ.
מצאתי לא מעט שיטות יצירתיות לגמול ילד ממוצץ:
- בית המוצצים – בגן בנו להם בית מוצצים שנראה כמו בית המיניאטורות שהיה לי כשהייתי ילדה קטנה. כל ילד שמגיע לגן נפרד מהמוצץ ושם אותו בבית המוצצים, ולא לוקח אותו עד שהולכים הביתה. ככה הילדים מתרגלים להיות יום שלם בלי מוצץ.
- הפרחת מוצץ לארץ המוצצים. קונים מתנה ועוטפים אותה יפה ומחביאים אותה בבית. לוקחים את הילד לגבעה גבוהה, מחברים את המוצץ לבלוני הליום. הילד נפרד מהמוצץ וביחד ההורים והילד אומרים לו שלום, ומפריחים אותו לאוויר. לאחר מכן מנופפים לו לשלום ומוודאים שהמוצץ עף לארץ המוצצים. אומרים לילד שלאחר הפרחת המוצץ תחכה לו בחדר הפתעה שקיבל מארץ המוצצים בתמורה להפרחת המוצץ.
- מסיבת פרידה מהמוצץ. מתאים לכמה ילדים שרוצים לגמול אותם יחד ממוצץ. מכינים אותם מראש שזו מסיבת פרידה מהמוצץ, ועורכים מעין מסיבת יום הולדת עם חטיפים. מרכזים את כל הילדים, מוחאים להם כפיים על כך שהם בוגרים וגדולים, וכמו המבוגרים אינם צריכים מוצץ. עושים טקס פרידה קצר וזורקים את המוצץ לפח.
- עץ המוצצים. בעיריית כפר סבא החליטו לתרום עץ גדול ומיוחד לצורך הפרידה הקשה ממוצצים. כך, כל ילד שרוצה להיפרד מהמוצץ, מגיע עם הוריו ותולה אותו על העץ, ונוצר עץ מוצצים צבעוני ומיוחד.
- פרידה בעזרת סיפור. ישנם לא מעט ספרים העוסקים בגמילה ממוצץ ומהפרידה הקשה ממנו. אפשר לרכוש ספר אחד או שניים ולקרוא אותם באופן קבוע לפני השינה. ניתן לגמול ממוצץ בהדרגה. במשך היום להיות בלי מוצץ, רק לפני השינה ורק אחרי הסיפור.
גמילה ממוצץ מצד הילד
אני אישית חיכיתי שזה יבוא ממנו. ידעתי שלכיתה א’ הוא לא יעלה עם מוצץ, ולכן לא לחצתי עליו להיפרד. דיברתי איתו הרבה על הנושא, הצעתי לשמור לו בתיק ולאט לאט הוא הצטרך אותו פחות. ואז התחלתי להציב חוקים: מוצץ זה רק להירגע ולישון. מי שלוקח מוצץ חוזר להיות יותר קטן ויש דברים שילדים קטנים לא יכולים לעשות.
בהתחלה הוא עשה לי שרירים, היה לוקח את המוצץ ושוכב לנוח במיטה. עם הזמן הוא הבין שהוא מפסיד יותר כשהוא עם המוצץ בחדר והיה מבקש רק ‘מציצת מוצץ אחת ודי’. בגיל ארבע וחצי לקחתי אותו לרופאת השיניים, שהראתה לו שלשיניים שלו יש כבר סימן של עיגול ממציצת המוצץ (למרות שזה לא נורא כי אלו שיני חלב שמתחלפות).
קשה להיפרד מהמוצץ
כמו כן, חברים באו לשחק והוא התבייש להיות עם מוצץ לידם. גם סירבתי לדבר איתו כשהוא עם מוצץ בטענה שאני לא מבינה אותו ככה. מדי פעם הייתי מתלוצצת איתו ומשתעשעת ושמה מוצץ בפה (איך הם סובלים את הדבר הזה? ועוד ישנים איתו?) והוא היה צוחק ואומר לי ‘אבל אמא את לא צריכה מוצץ את כבר גדולה!’, ואני הייתי מחזירה לו באותו מטבע ‘גם אתה לא צריך מוצץ. גם אתה כבר גדול!’
בוקר אחד הוא הסתובב אליי בדרך לגן, נתן לי את המוצץ ואמר לי “יש פה פח, בואי נזרוק אותו”. וידאתי שהוא בטוח, וזרקנו את המוצץ ביחד לפח. שמרתי עוד מוצץ אחד ספייר ליתר ביטחון, אבל הוא חזר מהגן ובערב הלך לישון ולא ביקש יותר מוצץ. כך עבר לו יום ועוד יום ואפילו שבוע. בוקר אחד אחותו, הקטנה ממנו בשנה, בכתה וביקשה מוצץ. הוא אמר לה ‘את לא חושבת שאת כבר גדולה ולא צריכה מוצץ? אני בהחלט גדול. אני לא צריך מוצץ’.
כך הבנתי שאולי יש כמה וכמה דרכים להיפטר מהמוצץ הזה, אבל הכי חשוב לעשות זאת כשהילד מוכן, ולא לקחת ממנו את אמצעי ההרגעה שלו כשהוא עוד צריך אותו. לזרום איתו, כך הגמילה תהיה אולי קצת מאוחרת יותר, אבל קצרה וקלה הרבה יותר לך ולילד.