את הילדים שלי הרגעתי בגיל אפס עם מוצץ, כמו רוב ההורים לדעתי. מכיוון שלא הנקתי, אז אחרי בקבוק וגרעפס, הם קיבלו מוצץ. כשהם בכו – מוצץ. כשהם לא היו רגועים – מוצץ. כשלא הצלחתי להרדים אותם – מוצץ. אפילו כאשר הם בכו בגלל גזים, הרגעתי אותם, עם משתיקול. סליחה, מוצץ. עד כדי כך הם היו רגילים למוצץ, ואני הייתי רגילה להשתמש בו.
זה היה טבוע בי כל כך עמוק, עד שכאשר שמרתי על האחיינים שלי או על תינוקות אחרים, כאלה שלא לקחו מוצץ, לא ידעתי איך להרגיע אותם. למען האמת, זה אפילו קצת הלחיץ אותי. למה שתינוק לא ייקח מוצץ? איזה מוצר מושלם בשבילו! כמובן שלא כל ההורים מסכימים איתי בעניין המוצץ. יש אנשי מקצוע שטוענים שמוצץ מפריע להנקה, ויש הסבורים שזה יכול להפריע לדיבור, ואף יזיק לצמיחת השיניים.
מוצץ לסרבנים המקורי
קראתי לא מעט מאמרים והתייעצתי עם לא מעט רופאים, והם לא רואים במוצץ דבר שמפריע, כל עוד משתמשים בו במינון הגיוני. כמובן שהיה קשה לגמול את הילדים ממנו אבל זה כבר סיפור אחר. בעיניי המוצץ הוא מוצר נפלא, שרק עזר לי להרגיע ולהשקיט את הילדים כשהם היו צריכים את זה. ובואו נודה בזה, גם ברגעים שאני הייתי צריכה את זה. אם המוצץ “קנה” לי קצת שקט ושלווה, אז למה לא לתת להם?!
העניין הוא כזה, שחלק מהילדים פשוט לא רוצים לקחת מוצץ. בעיקר התינוקות שיונקים וממש רגילים להירגע על הציצי של אמא שלהם. בטח נתקלת בלא מעט פוסטים בעניין ושאלות של הורים נואשים מבכי ולילות ללא שינה, אשר שואלים על ‘מוצץ לסרבנים’. חייבים להודות ש”מוצץ לסרבנים” זה ביטוי די משעשע. למצוא מוצץ שאפשר לתת לתינוק שמסרב למצוץ מוצץ, אבל בעצם, בסופו של דבר, זה אותו מוצץ. לא ככה…?
מה שמיוחד ושונה באותו ‘מוצץ לסרבנים’, שהופך אותו בעצם לקל יותר לתת לתינוק, אשר מסרב לקחת מוצץ רגיל (אפילו אם ניסיתם את כל הסוגים של כל החברות וכמעט אמרתם נואש):
- מוצץ לסרבנים הוא דמוי הפטמה של האם, ומדמה את פעולת היניקה.
- המוצץ מעוצב על ידי האקדמיה האמריקאית לרפואת תינוקות, ומותאם בדיוק לצורת היניקה של התינוק.
- המוצץ לסרבנים הינו בעל מבנה מקומר ומותאם לנוחיות המירבית של התינוק.
- המוצץ עשוי מחתיכת פלסטיק אחת ואינו מכיל ביספנול A.
בגדול, כשקוראים את הנתונים של מוצץ לסרבנים, אז הם בעצם הנתונים של כל מוצץ רגיל. אך הצורה שלו, והפטמה שלו, מעט שונים ממוצץ רגיל. לכן, רוב ההורים שמנסים אותו מדווחים לאחר מכן שזהו המוצץ היחיד שהתינוק הצליח ורצה לקחת. ואז עולה השאלה: “אם התינוק סירב למוצץ מלכתחילה, אז למה בכלל לשכנע אותו? למה לחפש ולהמציא מוצץ אחר, לרכוש אותו ביותר כסף, וכמעט ולהכריח את התינוק הסרבן למצוץ מוצץ?”.
כשחושבים על העתיד, אז זה בעצם עוד מוצר שהתינוק יצטרך להיגמל ממנו, לא?! כשהתינוק יתחיל למצוץ מוצץ, אם וכאשר, במיוחד אם הוא תינוק ראשון, כל החרדות של ‘אם זה יזיק לדיבור, אם זה יפריע לצמיחת השיניים?’, תעלנה ותתחלנה להטריד את מנוחתכם. אז למה מוצץ בכל זאת? כפי שהסברתי בהתחלה, לי זה עשה את החיים קלים יותר. אבל כל תינוק וכל הורה עם ההחלטות שלו, והמוצץ שלו.