סוכרת היא מצב פיזיולוגי, בו הגוף אינו נותן מענה מספק לצריכת סוכרים והעברתם לתאים על ידי ההורמון אינסולין, וכתוצאה מכך, נצפות רמות של סוכר בדם הגבוהות מהנורמה. כיום, מקובל לחלק את הסוכרת לשלוש קבוצות:
סוכרת הריונית – סכרת הריון
- סוכרת סוג 1 (הידוע גם בשמות סוכרת נעורים או סוכרת תלויית אינסולין) – זו בעצם תוצאה של מחלה אוטואימונית שבה הגוף תוקף את תאי הלבלב ומבטל את היכולת של הגוף לייצר אינסולין, מה שמחייב טיפול באינסולין סינתטי, מעקב רפואי ודיאטני הדוק ומשמעת עצמית גבוהה.
- סוכרת סוג 2 (הידוע גם בשם סוכרת מבוגרים). מדובר במצב שבו הגוף אינו נענה באופן מיטבי לאינסולין שהגוף מייצר, או מצב שבו הגוף אינו מצליח לייצר כמות מספקת של אינסולין לצרכי הגוף, או שילוב של שני המצבים. סוכרת מסוג זה מחייבת מעקב רפואי ודיאטני, ושמירה על אורח חיים פעיל. לעיתים טיפול בתזונה בלבד מספקת, ולעיתים ישנו צורך גם בטיפול תרופתי.
- סוכרת הריונית (סכרת הריון). סוכרת זו, כפי ששמה מעיד, תקפה רק לנשים הרות. יתר על כן, אלו נשים אשר לא סבלו בעבר מסוכרת, למרות שככל הנראה יש להן נטייה פיזית למצב סוכרתי, ושבבדיקת “העמסת סוכר” נצפו אצלן רמות סוכר בדם הגבוהות מהנורמה. סוכרת הריונית היא תופעה מאוד שכיחה, ובעזרת טיפול קפדני ניתן לעבור הריון ולידה תקינים לחלוטין.
השיליה המתפתחת מפרישה הורמונים המתנגדים לפעולת האינסולין, מה שגורם לצורך בכמות מוגברת של אינסולין ככל שההיריון מתקדם, ויכול אף להגיע לצריכת אינסולין בכמות של עד פי שלוש מהכמות הטרום הריונית. לאחר הלידה ויציאת השיליה, צרכי האינסולין של הגוף לרוב חוזרים למצבם הטרום-הריוני. לכן, ברוב המקרים המצב הסוכרתי מסתיים בזה. נשים שאצלן מתפתחת סוכרת הריונית, הן בעלות סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 בהמשך החיים, אף לאחר 10-15 שנים מההריון.
בדיקת “העמסת סוכר” היא בדיקה שגרתית המתבצעת לרוב במהלך שבוע 24 להריון, כאשר מדובר בעצם בבדיקת סינון, על מנת לאתר נשים שמתפתח אצלן מצב של סוכרת הריונית. במידה ואובחן מצב של סוכרת הריונית, הדבר מחייב מעקב ותמיכה רבה, הן מהפן הרפואי והן מהפן הדיאטני.
סוכרת הריונית שאינה מטופלת כראוי, עלולה לפגוע בתינוק. אישה עם סוכרת הריון, כאמור, זקוקה לאינסולין רב וגופה עובד שעות נוספות במטרה לייצר את הכמות המוגברת. אך לרוב גם כמות זו אינה מספיקה להורדת ערכי הסוכר בדם לתווך הנורמה. במצב כזה של ערכי סוכר גבוהים בדם, הנקרא “היפרגליקמיה”, העובר נחשף גם הוא לרמות הגבוהות של הסוכר, וגופו מנסה לווסת את הרמות על ידי הפרשה מוגברת של אינסולין לגוף העובר. כמות הסוכר הגבוהה אליה נחשף העובר מאוחסנת בגופו כשומן.
עובר “שמן”, המוגדר גם כמצב של “מאקרוזומיה” עלול לגדול למשקל של ארבע ואף חמש ק”ג, ולזה ייתכנו השלכות רפואיות. תינוקות אלו עלולים לסבול מנזק לכתפיים בזמן הלידה, ולעיתים מומלץ לבצע ניתוח קיסרי על מנת להימנע מנזקי דחיסת יתר של התינוק בתעלת הלידה, הן לעובר והן לאם. לתינוקות אלו ישנו סיכון מוגבר לקשיי נשימה. סיכון נוסף הוא של “נפילת סוכר” או “היפוגליקמיה” לתינוק לאחר הלידה. העובר, כאמור, מייצר כמויות מוגברות של אינסולין כתגובה לרמות גבוהות של סוכר בדם האם. ייצור מוגבר זה, ממשיך לזמן מה גם לאחר הלידה, כאשר התינוק כבר אינו חשוף לרמות הסוכר הגבוהות של האם, מה שעלול לגרום להפרשת יתר של אינסולין שיוביל לנפילת סוכר בדם התינוק. תינוקות לאמהות סוכרתיות לרוב נלקחים להשגחה למספר שעות לאחר הלידה, על מנת לעקוב אחר רמות הסוכר בדמם, ולטפל בהם על ידי מתן מי גלוקוז לתינוק במידת הצורך.
סטטיסטית, לתינוק עם אינסולין עודף יש סיכון מוגבר להתפתח כילד בעל שומן עודף, וקיים סיכוי להתפתחות סוכרת סוג 2 במהלך התבגרותו. נמצא כי הנקה יכולה לסייע בהפחתת הסיכון לנפילת סוכר מיד לאחר הלידה. בנוסף, נמצא שהנקה למשך לפחות ארבעת החודשים הראשונים לחיי התינוק, מפחיתה את הסיכוי להתפתחות סוכרת בהמשך חייו של התינוק.
הסיבוכים הללו נצפים כאשר רמות הסוכר אינן מאוזנות. מנגד, אישה שרמות הסוכר בדמה מאוזנות תוכל לעבור הריון ולידה תקינים, כפי שתוכל אישה ללא סוכרת הריונית, ולהימנע מהסיבוכים השכיחים לסוכרת הריונית. לכן, חשוב כל כך להיות במעקב צמוד ומוקפד במהלך ההיריון, על מנת לווסת ככל שניתן את רמות הסוכר. האיזון מתבצע לרוב בעזרת תזונה ופעילות גופנית (שמורידה רמות סוכר בדם), ולעיתים גם עם עזרה תרופתית או בהזרקת אינסולין, למשך תקופת ההיריון ותקופת חוסר האיזון הגליקמי. איזון רמות הסוכר של האם בהריון, מתיש ככל שיהיה, חשוב ביותר, ויועילו גם לאם וגם לעובר. חשוב שאישה, לאחר סיום הריונה, תמשיך לעקוב אחר רמות הסוכר בבדיקה אחת לשנה, וכן תבצע בדיקה נוספת של העמסת סוכר לאחר שישה שבועות מהלידה.
נכתב על ידי טלי גסנר, מדריכת הנקה מוסמכת CBC.