הילדים שלי, בני חמש ושש, ישנים עדיין בחדר משותף, מבחירה שלי ושלהם יחדיו. זה מקל על ההרדמה, למרות שיש ריבים לפעמים, וגם מאחר לי את שעת ההשכמה בשבת בבוקר כאשר הם קמים ורוצים לשחק זו עם זה, במקום להעיר אותי. גם בגילאים הללו, יש לנו טקס שינה די קבוע. כל אחד מהם בוחר סיפור, ואני מקריאה להם. לרוב, עם קולות והמחזה, כי סתם קריאת סיפור זה די משעמם…
לאחר מכן, אני מכסה כל אחד מהם בנפרד, אומרת לה ולו מה הם עשו טוב היום, מה שימח אותי, וגם על מה הייתי צריכה להעיר יותר מדי פעמים. כך שכל אחד יודע, לפני השינה, על מה צריך לשים לב ולתת את הדגש. אני גם מתשאלת כמובן, מה היה להם נעים במהלך היום, מה היה פחות נעים, למה הם בכו, או מה הם חושבים שהם עשו יותר או פחות טוב. בסיום טקס השינה, אני אומרת להם שאני אוהבת אותם. אין מצב אצלי לסיים את היום בלי המשפט הזה. אחר כך אני מכבה את האור בחדר, מדליקה את מנורת הלילה הקטנה, והולכת לי לסלון.
עד לפני כמה חודשים הכל הלך טוב וחלק. הם קצת דיברו ביניהם, הוא עוד קרא לי קצת, ותוך חצי שעה היה שקט ודממה, ואני התפניתי לגמרי לענייני. אבל דווקא כשלבני בכורי מלאו שש שנים, והוא גדל והתבגר, קרה דבר מוזר. הוא התחיל לפחד. הם בדיוק חזרו מחופשה של שבוע, באו לישון אצלי, והכל התנהל כרגיל. ארוחת ערב, מקלחת, סיפור, הרדמה, ולילה טוב. רק שהוא לא היה מוכן שאצא מהחדר כמו לפני כן. הוא בכה וביקש שאשאר לידו.
פחדים לפני השינה אצל ילדים
בערב הראשון שזה קרה חשבתי שזה בוודאי בגלל החופשה והגעגועים אליי, לכן קצת ויתרתי וישבתי לידו, אבל הסברתי לו שזה רק כדי שיתרגל חזרה, אמרתי שאני יודעת שהוא התגעגע וכך גם אני. בערב השני, הייתי בטוחה שהוא פשוט מנצל את הרגע והבין שככה יקבל עוד קצת תשומת לב ממני, ולא הסכמתי להישאר לידו. מה שגרם ללא מעט ויכוחים ובכי, ובסוף הוא נרדם בוכה. למרות שידעתי שאני עושה את הדבר הנכון בכך שהתעקשתי איתו, הלב שלי נשבר.
פתאום עלתה במוחי האפשרות שאולי הוא פשוט מפחד? הייתכן שהוא נאבק בכל מיני פחדים לפני השינה? זה הרי הגיל לא?! אז החלטתי לשאול אותו. למחרת בערב לפני שהילדים הלכו לישון, דיברתי איתו על כך שהוא בוגר ועולה לכיתה א’, ושאלתי אותו למה ילד בוגר שעד עכשיו נרדם לבד פתאום צריך אותי לידו. התשובה שלו היתה “כי אני מפחד”. הסתבר לי שצדקתי. עכשיו כשידועה מה הבעיה, צריך למצוא לה פתרון. “ממה אתה מפחד?” שאלתי. הוא אמר שהוא מפחד שאלך ולא אחזור, מפחד שיש מפלצת בארון ומתחת למיטה, ומפחד שיחלום חלומות רעים. פחדים של ילדים הינו דבר לגיטימי לחלוטין.
בעקבות כך, החלטנו לעשות ביחד רשימה של פתרונות שיעזרו לו לפחד פחות עד שיפסיק לפחד לגמרי:
- לפני השינה הוא בוחר לעצמו בובה או משחק שמרגיעים אותו וגורמים לו להרגיש בטוח, והולך לישון איתם.
- ביחד אנחנו כותבים רעיונות לחלומות טובים לחלום עליהם, שמים מתחת לכרית, כדי שכל הרעיונות יתגשמו ויהפכו לחלומות טובים בלילה.
- בנינו יחד לוכד חלומות רעים, שתלינו על הקיר מעל למיטה.
- אני החלטתי להתייעץ עם אשת מקצוע, לרכוש כמה ספרים בנושא פחדים, לקריאה לפני השינה. בנוסף, החלטנו יחד שלא לקרוא ספרים על מפלצות או חושך או דברים שיכולים להיות מאיימים לפני השינה.
- קירבנו את המיטה שלו למיטה של אחותו, כדי שירגיש יותר בטוח.
- הבטחתי להשאיר את האור במסדרון דלוק. בכל פעם שיתגעגע אליי, הוא יקרא לי ואנופף בידי מהסלון. כך הוא יכול לראות את היד ואת הצל על הקיר, ולדעת שאני שם.
- שמנו דיסק עם שירים שקטים ומרגיעים בחדר, חיברנו לו אוזניות, שיוכל לשמוע מוזיקה נעימה ובמקביל לא יפריע לאחותו להירדם.
בנוסף לכל אלו, כל ערב לפני שמכבים את האור בחדר, אנחנו פותחים ביחד את הארון ומציצים מתחת למיטה, כדי לוודא שלא מסתתר שם אף יצור או מפלצת. לבסוף, אנחנו מכבים את האור, ומבצעים בדיקה חוזרת לוודא שאף יצור לא התגנב בינתיים. עכשיו, אני חייבת להודות, גם אני מפחדת קצת פחות…