ויסות חושי היא היכולת לווסת בצורה נכונה את הרגשות, ההתנהגויות והתגובות שלנו. תינוקות מסגלים ומפתחים ויסות רגשי נכון ותקין כבר בשנים הראשונות לחייהם והוא שמהווה את הבסיס לתפקוד נירולוגי ופיזי תקין וחיוני. כמו כן, לויסות חושי השפעה רבה על התפקוד החברתי ועל המיומנויות השונות שהילד ירכוש במהלך חייו. בשנה הראשונה לחייו של התינוק, יצירת סביבת התפתחות תקינה חיוניות מאוד להתפתחות של ויסות רגשי נכון ותקין.
רוב הילדים המאובחנים כסובלים מבעיית קשב וריכוז או היפראקטיביות יראו גם סימנים של קושי בשליטה בתגובות שלהם, בין אם מדובר בשמחה או בעצב, בכעס או בהתלהבות, או בכל התנהגות שתראה קיצונית לסביבה אך נורמלית עבורם. חלק מאותם ילדים יפתחו דרכים להתמודד או להימנע ממקורות כאלה ואחרים שגורמים להם לעוררות יתר של התגובות, וחלקם יצטרכו טיפולים והשגחה צמודה על מנת לעצור בעדם מלהתפרץ.
קושי בויסות רגשי
ילד בעל ויסות רגשי לקוי
ילד שחווה קושי בויסות החושי יתקשה לאזן את התגובות שלו וברוב הפעמים יגיב בקיצוניות או בתגובה שאינה הולמת כלל למצב, רק כי אינו מצליח לקלוט ולעכל את הסיטואציה. הוא יכול להגיב בדרמטיות לשינוי קטן או אירוע שגרתי שאין לייחס לו חשיבות, או לחילופין בקהות חושים גמורה למצב אקוטי או קיצוני שקרה לו או למישהו לידו.
הילד חווה הצפה של רגשות ואינו יודע לווסת אותם באופן נכון או למתן אותם. ההורים והצוות החינוכי הם לוח הבקרה של הילד, עליהם לעקוב אחריו לבדוק מה גורם לו להתפרצויות ולעזור לו ללמוד לאזן את עצמו ולספק לו כלים שיעזרו לו להתייצב בתגובותיו. לעיתים קשה להורים להכיל את התגובות או את התחושות שהילד חווה, לכן חשוב לקבל הדרכה ועזרה מקצועית.
מאוד חשוב להבין מהי רמת המוצפות של הילד, כיצד הוא מתנהג בסיטואציות שונות ומהי מידת ההבנה שלו לגבי ההתנהגות האישית שלו והקריאה שלו את הסביבה. אצל חלק מהילדים אפשר לעזור ולספק תמיכה על ידי טיפול פסיכולוגי או טיפול קוגניטיבי כלשהו. ישנם חוגי פסיכודרמה, פסיכותרפיה וחוגים נוספים של מיומנויות חברתיות שיכולים לסייע מאוד. בנוסף ישנם חוגי ספורט שעוזרים לילד לווסת את הקושי החושי שלו (לרוב זה בא ביחד) ואז הוא יכול להיות פנוי להתמקד ולהתרכז בקשיים הרגשיים שלו.
טיפול בקושי בויסות חושי
בנוסף, תזונה נכונה, הפחתת סוכרים, שתיית מים מרובה ומספיק שעות שינה יחד עם פעילות ספורטיבית, יתרמו רבות לשיפור היכולות של הילד ויעזרו למיתון התגובות הרגשיות והפיזיות שלו. במקרים קצת יותר קיצוניים כאשר הילד לא מצליח להגיע לאיזון חושי בכוחות עצמו, כאשר הוא פחות מודע לסביבה שלו או כאשר מנסים מספר דרכים אחרות והן לא צולחות, ניתן לטפל בעזרת תרופות פסיכיאטריות או נירולוגיות.
הורים רבים חוששים ממתן התרופות בגלל תופעות הלוואי ובגלל הסטיגמה. אך כאשר מדובר בילד שחווה את העולם בווליום גבוה, תרופות יכולות לעזור לו להגיע לרמה הבסיסית שבה נמצאים שאר הילדים ולחוות את העולם בצורה רגועה יותר. על ידי תרופות ניתן למתן את התגובות של הילד. ברוב המקרים, כאשר נותנים לילד תרופות, הוא חווה הצלחה לראשונה ומצליח לאזן את עצמו פיזית ורגשית. לאחר מכן, מפסיקים בהדרגה את מתן התרופות.
על ההורים לעקוב מהרגע הראשון ולבדוק כל התנהגות חריגה, כל תגובה קיצונית או חריפה למצב רגיל, או קהות חושים מן הצד שני. יש להקפיד להגיב לילד בפרופורציה הנכונה ולספק לו סביבה התפתחותית תקינה, על מנת שיוכל לקבל כבר בשנים הראשונות לחייו את הכלים שימנעו ממנו להגיע למצב של הצפה רגשית וקושי בויסות הרגשות והתחושות שלו.