בשנים האחרונות ניתן, על פי חוק, להאריך את חופשת הלידה לעוד שלושה חודשים נוספים, כלומר לסך הכל תקופה של חצי שנה, ללא תוספת תשלום מצד המעסיק על שלושת החודשים הנוספים. בנוסף על כך, לאחר מאבק לא קל ולא קצר, גם אבות החלו לקבל אפשרות של מספר ימי חופשה שנחשבים על פי חוק כ”חופשת לידה”. חופשת לידה לפי ההגדרה היבשה שלה היא חופשה מהעבודה בתשלום למשך שלושה חודשים על פי חוק לאחר לידה או אימוץ. המטרה העיקרית של חופשת הלידה היא לאפשר לאישה שילדה להתאושש מהלידה, לעודד הנקה ולטפל בתינוק. חופשת הלידה מגינה על העובדת מפני פיטורין וכמו כן היא מקבלת תשלום עבור התקופה שאינה עובדת.

עד כה ההגדרה נראית בסדר ומתארת מצב אידאלי, בו אישה יולדת ומקבלת חופשה של 3 חודשים וחוזרת רעננה למקום עבודתה. בפועל, הדברים נראים אחרת לגמרי. מעבר לעובדה שכל מי שילדה יודעת שהמילה ‘חופשה’ כלל לא קשורה ולא מתארת או אפילו קרובה לתאר את תקופת ההתמודדות הראשונית לאחר הלידה, מה גם שהיא עוברת כל כך מהר שאת בכלל לא מבינה שילדת וכבר את צריכה למצוא מסגרת לתינוק ולחזור למשרד.

בתקופה האחרונה, עם רצון משרד הבריאות וגופים רבים אחרים לעודד הנקה, עלתה שוב השאלה כיצד ניתן להניק עד גיל חצי שנה, כמומלץ על ידי משרד הבריאות, כאשר האם צריכה לחזור לעבוד לאחר שלושה חודשים? אם התשובה היא שניתן להאריך בעוד שלושה חודשים את חופשת הלידה, הרי שצריך להזכיר למי שנותן את התשובה הזו ששלושת החודשים הנוספים אינם בתשלום ולכן אינם אפשריים לרוב הזוגות. נשים רבות מרגישות שאינן מצליחות לעשות כלום בחופשת הלידה. הן אינן מספיקות להבין שהן אימהות והן כבר צריכות לחזור לעבודה ולהתמודד עם תנאים חדשים, שהרי עכשיו כשהן אימהות הן צריכות או רוצות משרת אם יחד עם תנאים נוחים יותר. ידוע לכל שילדים בשנה הראשונה לחייהם חולים הרבה, מה שמחייב את ההורים להפסיד ימי עבודה ונכון לעכשיו רוב העול עדיין נופל על האמהות.

השלכות אפשריות של הארכת חופשת הלידה

הארכת חופשת לידה

עכשיו נשאלת השאלה, בשנת 2016 בה הנשים עדיין נאבקות על שיוויון על אפשרויות תעסוקה זהות ושכר מקביל לגברים באותם תפקידים, על הורות שוויונית וכמה שיותר שיתוף פעולה עם בן הזוג – האם הרצון והבקשה להאריך את חופשת הלידה לא יפגע בכל המאמצים הללו? הרי שאם יאריכו את חופשת הלידה בתשלום על פי חוק, אמנם האימהות תקבלנה יותר זמן איכות עם התינוק, יותר זמן להתרגל לעצמן ולאימהות, יותר זמן לבסס את ההנקה אם הן בוחרות בה, אך מצד שני הן עדיין תישארנה ההורה המרכזי, ההורה העיקרי, זה שמוותר על ההתקדמות והקריירה שלו ובעצם משאיר את עצמו מאחור.

הסיבה שאני נגד הארכת חופשת הלידה היא שגם ככה קשה להסתדר בעולם שעדיין רובו שייך לגברים. אנחנו הנשים עדיין מנסות להוכיח את עצמנו וגם רוצות הכל, אך רוצות גם שיתנו לנו לא מעט. אני מנסה לחשוב על מנהל שצריך לבחור בין אישה צעירה וכישרונית לבין גבר הזהה לה מבחינת נתוני קבלה לעבודה. אותה אישה צעירה תרצה בממוצע שלושה ילדים, נניח שהיא תלד בממוצע פעם בשנתיים, ואם היא תקבל חצי שנה חופשה בתשלום לאחר לידת כל ילד, מן הסתם גם אני בתור מנהל הייתי מעדיפה את הגבר על פניה. כי אותה אישה גם סביר להניח תיקח על עצמה את רוב האחריות ותצא כשהילד חולה או שתישאר בבית עם הילד ולא הגבר, אך בו בזמן תדרוש את אותה משכורת ואותם תנאים כמו של גבר באותו התפקיד.

כפי שאני רואה את זה, אם אנחנו רוצות את אותם תנאים ואותם זכויות ואותה משכורת, גם אנחנו צריכות לתת ויותר מכך. אנו צריכות להבין שזה לא אימהות או קריירה, אבל כן צריך לעשות קצת ויתורים פה ושם כי אי אפשר להיות מאה אחוז בשניהם. אי אפשר לדרוש שיתייחסו אלינו בשיוויון מוחלט בקבלה לעבודה, כאשר מן הסתם ברגע שנלד נקבל הטבות שהגבר לא יקבל. כך ש”נאה דורש, נאה מקיים”. מי שרוצה להישאר בבית תוכל לעשות זאת, עם כל המשתמע מכך, ומי שרוצה לחזור לעבודה אחרי משכב לידה, תוכל גם כן לעשות כך מבלי שיסתכלו עליה עקום. כמובן שעוד דברים צריכים להשתנות כמו אבות שיהיו יותר פעילים וגם מקומות עבודה שיבינו שגם אבא יוצא הביתה כשהילד חולה ולא רק כשהוא גרוש. אך כדי ששינויים כאלה יקרו אנחנו, הנשים, צריכות לחולל אותם והדרך לכך היא בהחלט לא להאריך את חופשת הלידה.