כשאני הייתי ילדה והתנהגתי לא יפה קיבלתי עונש. אצל כל ההורים היה מקובל להעניש את הילדים. התנהגת לא יפה – נענשת. אמא שלי תמיד דאגה לומר לי שבגיל שמונה עשרה אני אוכל לעשות מה שאני ארצה, ויאמר לטובתה שהיא עמדה בזה. אבל כשהייתי ילדה, היא הענישה לא מעט. גידול הילדים היום הוא קצת אחר מאיך שאנו גדלנו, הם חשופים להרבה יותר דברים, הם מתוחכמים יותר ואפילו, אם יורשה לי, חכמים יותר. לכן, עונשים לא תמיד עובדים.

עונשים יעילים לילדים

אפשר לחנך מבלי להעניש את הילדים

תמיד יש לי את ההתלבטות אם אני צריכה להיות רכה או קשה איתם ואני נתקלת בלא מעט הורים, שהם קצת יותר חברים של הילדים וקצת פחות מדי הורים. אבל כל אחד ושיטת החינוך שלו. אני החלטתי לחנך את הילדים שלי בצורה שבה חינכו אותי, יש שיגידו שהיא נוקשה יותר ממה שמקובל היום, אבל עבורי היא עובדת מצוין. רק שבל הנוגע לענייני עונשים, שיניתי קצת את הגישה כי הבנתי שזה לא עובד, ובמקום להעניש יש לי סנקציות. כלומר, הם יודעים בדיוק מה יקרה אם הם יתנהגו לא יפה, אך זה לא עונש, אלא תוצאה ישירה למעשים שלהם.

דוגמאות לסנקציות שעובדות מעולה על הילדים שלי ומחנכות אותם בצורה הטובה ביותר:

1. צעצועים מעל המקרר. כאשר הם רבים על צעצוע, מדברים לא יפה או זורקים משהו שקניתי להם, אני שמה אותו מעל המקרר. הסיבה היא פשוטה, אם אתם לא יודעים להסתדר אז אין סיבה שתשחקו עם הצעצוע. אם אתם זורקים אותו, ככל הנראה אתם לא צריכים אותו. הבן שלי כבר יודע שכאשר הוא עונה לי לא יפה אני לוקחת קלף כדורגל ושמה מעל המקרר. מה שחשוב זה שאני אומרת להם שאם יסתדרו או יתנהגו יפה הם יקבלו את אותו פריט ששמתי על המקרר חזרה. כך שיש להם מטרה – להחזיר את הצעצוע לידיהם. לעיתים אני גם אומרת להם ש”הוא נח מעל המקרר עד יום שבת” למשל, ואז הם מחכים לזה ומתנהגים בהתאם כדי לקבל את אותו צעצוע חזרה. יש תקופות שמלא שם בצעצועים ויש תקופות שאין שם כלום, אבל הילדים שלי כבר יודעים שבצעצוע מעל המקרר לא נוגעים, אפילו שהם כבר מגיעים לשם עם כיסא.
2. להכניס אותם לחדר ביחד. כשהם רבים ולא מסתדרים האחד עם השנייה, אני משתדלת לא להתערב. אם אין מכות ואין בכי מטורף, אני מעדיפה שיפתרו את זה בעצמם וילמדו להסתדר. אבל יש פעמים שהם רבים ממש ולמרות שאני לא רוצה להתערב אני רוצה שזה ייפסק, אז אני מבקשת מהם להיכנס לחדר ביחד ולהישאר שם עד שימצאו פתרון. אני לא סוגרת את הדלת ואני מקשיבה כדי לראות מה קורה. לפעמים הם מדברים, לפעמים הם מתעלמים אחד מהשני ואז משלימים, אבל העובדה שהם ביחד בחדר ולא יכולים לצאת, מבהירה להם שהם חייבים להסתדר. יש אפילו פעמים שאני מוצאת אותם משחקים פתאום בהרמוניה בחדר. כשהם באמת רוצים לצאת הם יודעים שהם חייבים להשלים.
3. חיזוקים חיוביים. במקום להעניש אני מצ’פרת. כלומר, מי שיתנהג יפה יקבל ממתק, עוד חתיכת עוגה או מדבקת חייכן, במקום “מי שלא יתנהג יפה לא יקבל”. ככה הם מוכנים להשקיע יותר כדי לקבל את המדבקה והם גאים בה ומרגישים שקיבלו חיזוק חיובי על כך שהתנהגו יפה. בעקבות כך הם רוצים להמשיך להתנהג יפה, לקבל ממני עוד צ’ופר ועוד חיזוק חיובי.
4. פסיכולוגיה הפוכה. על ילדים זה עדיין עובד. כשהיא למשל לא רוצה להתארגן בבוקר ומתחילה להתבכיין שאני אלביש אותה, אני אומרת משפט בסגנון “נכון, שכחתי שאת רק בת חמש ולא יודעת להתלבש לבד…”, מיד היא קופצת ומודיעה לי שבטח שהיא יכולה ו”הנה אני אראה לך!”. אז אני מבקשת שהיא תוכיח והיא מתלבשת יפה לבדה, אני יושבת לידה ומעודדת אותה ובסוף אומרת לה “כל הכבוד! ילדה בת חמש כזו בוגרת שיודעת להתלבש לבד!”. היא גאה בעצמה שהצליחה והוכיחה לי וגם לעצמה שהיא יכולה.

אין ספק שכל מה שציינתי עובד בגילאים צעירים יותר ולא עם כל הילדים, אבל הרעיון המרכזי הוא לאו דווקא להעניש, אלא למצוא דרכים יצירתיות יותר. כשצריך, אני כועסת, אבל אני משתדלת לא להשתמש במילה “עונש” אלא מעדיפה להסביר להם שאם הם לא יעשו “ככה וככה”, אז התוצאה תהיה “כזו וכזו”. כך אני נותנת להם את הבחירה ועל הדרך גם מלמדת אותם להתמודד עם התוצאות של המעשים שלהם.