“חורף, הגשם מטפטף על העורף…”, הילדים שרים ומאושרים, כמה שהם אוהבים את החורף! מטריות, שלוליות, מגפיים, שוקו חם… אבל אני, אני קצת פחות. מעבר לעובדה שאני לא אוהבת שקר לי והשיער שלי לא מסתדר בגשם, מאז שאני אמא חורף הפך לאחת העונות שאני הכי פחות אוהבת. כל ההתארגנות, כל ההתעסקות, הופכת לארוכה יותר, מסורבלת יותר, ובעיקר קרה יותר. הנה כמה סיטואציות מחיי היום יום שלי, מאז שצנחו הטמפרטורות והחל לרדת גשם, כאלה שכל מי שיש לו ילד אחד או יותר בבית יזדהה איתן לחלוטין:
-
חוויות החורף עם הילדים
לחמם את החדר. בבוקר אני תמיד מתעוררת רבע שעה לפניהם ומשכנעת את עצמי (לעיתים, נראה לי אפילו בקול ועם קצת אלימות) לצאת מהמיטה בשביל להדליק את החימום בחדר שלהם, הרי כל כך לא נעים לצאת מהפוך בקור הזה. אחר כך, אני מתכרבלת עם אחד מהילדים עד שהשעון מודיע לי שעברה רבע שעה והחדר כבר חמים ונעים.
- להלביש אותם. בארץ שלנו אי אפשר לדעת איך יתפתח היום ואם יהיה קר פחות או קר יותר, מה גם שבגן תמיד יש חימום. לכן, מקובלת אצלנו שיטת הבצל – לבוש בשכבות. העניין הוא שבסופו של דבר, מתקבלים ילדים עטופים בכמה חולצות וזוגות מכנסיים וגרביים שבקושי הוא יכול לזוז מרוב בגדים. וזה עוד אחרי שאני מתווכחת עם הקטנה שאין מצב לשמלה, ובסוף אנחנו מתפשרות על חולצה, ומעליה גופייה, גרביונים, ומעליהן טייץ.
- להכניס אותם לאוטו. איכשהו תמיד יתחיל לרדת גשם דווקא ברגע הזה שאני צריכה להכניס אותם לאוטו או להוציא אותם מהאוטו. אני נוהגת להשאיר אותם רגע ליד הבניין, ולקרב את האוטו שלא ילכו בגשם. אם אנסה להכניס אותם לרכב גם עם מטרייה, בסופו של דבר אסיים ספוגה, ובטח בדיוק אז הם יחליטו שהם הולכים לאט, יכנסו לאט לאוטו, וגם יריבו על המקום ברכב…
- לחגור אותם. מכל השכבות שעליהם, כולל מעיל, נוצר גוש מרשמלו קטן ונפוח שאפילו לא יכול להצמיד את ידיו לגופו. עכשיו צריך לחגור את המרשמלו הזה, מה שהוא עושה בדרך כלל לבד כשהוא יכול להזיז את הידיים בחופשיות.
- להימנע משלוליות. בנינו, אי אפשר להימנע מהן. גם אם הן פיציות ממש, גם אם לא ראית אותן. הם ימצאו אותן ויקפצו בתוכן, וידאגו לא לפספס אף אחת מהן. לרוב זה יהיה ביום היחיד שהם מסיבה כלשהי לא נעלו מגפיים ולא הבאת גרביים להחלפה לגן.
- לחזור הביתה להתארגן ולמצוא את עצמך שותה שוקו חם במקום קפה.
- להתארגן לפגישה ולגלות שיצאת מהבית מתוקתקת – מאופרת, פן, נעלי עקב, מסודרת עם המחשב הנייד ו… מטרייה של הלו קיטי.
- כשאי אפשר לצאת לשחק בחוץ ואת הופכת למפעילה למשך כל אחר הצהריים. שעת יצירה ושעת קריאת סיפור מתחילות להיות רוב היום שלך, ואת לומדת להעריך את הגננת יותר ויותר. ויותר. בנוסף, הסלון שלך הופך למאהל גדול, מלא בכריות ושמיכות.
- לקלח אותם. האמת? אני מוותרת להם על מקלחת בימים ממש קרים וגשומים, במיוחד בסופי שבוע שאנחנו לא יוצאים מהבית והם לא רצו, הזיעו, או התלכלכו. למי באמת יש כח וחשק להתפשט בקור הזה?! ואם כבר מקלחת, אני שמה להם את המגבת על הרדיאטור ובקבוק חם במיטה, ואז הם יוצאים למגבת חמה ונכנסים למיטה חמה, מה שמבטיח להם ולי לילה נעים ושקט.
- להעיר אותם לשירותים באמצע הלילה. כמו גמילה מחיתולים, יש את הגמילה מהרטבת לילה. עם שני ילדים בהפרש גילאים של שנה האחד מן השניה, אני עושה את זה כבר עם שניהם. מה שאומר שאני מעירה באמצע הלילה כדי שילכו לשירותים. לצאת מהמיטה הנעימה והחמה, להעיר אותם, להוציא אותם מהמיטות החמות שלהם, להחזיר אותם, ולרוץ מהר להתחמם חזרה במיטה ולהירדם. איך שאת חוזרת למיטה החמימה, מתרגלת מחדש, מוצאת את התנוחה האהובה עליך, נרדמת ו… השעון המעורר כבר מצלצל. יום חורפי חדש בפתח.
העיקר שיהיו בריאים ויבשים! חורף נעים!