הם כאלה קטנים ומתוקים והריח שלהם פשוט ממכר. אנחנו רוצים לנשק אותם בכל רגע אפשרי, בעיקר כשהם מתכרבלים עלינו בתנוחת עובר או נרדמים אחרי האכלה – אין עליהם בעולם. אני זוכרת את עצמי פשוט מלטפת אותם, ומנשקת אותם בלי הפסקה. כשהאחיינית שלי נולדה לפני חודש, אמא שלי אמרה ‘אני יכולה פשוט לנשק אותה כל היום’, ואני לגמרי מכירה את ההרגשה. מן הסתם ההתרגשות סביב תינוקת קטנה היא מאוד גדולה, כולם רוצים להחזיק, לחבק, ולנשק. כשהילדים שלי ניגשו אליה, ישר הסברתי להם שהם יכולים לנשק אותה ביד או על הבגד, אבל לא בפנים כי הן מאוד רגישות.

תינוקות קטנטנים הם מאוד רגישים ועוד לא מחוסנים והמערכות הכלליות שלהן עוד לא מפותחות לגמרי, כולל מערכת החיסון. חיידק או וירוס שיכול לדגור אצלנו המבוגרים, יכול להזיק להם רבות. זו הסיבה שלפני שנוגעים בתינוק קטן, יש להקפיד על היגיינה של שטיפת ידיים, שימוש בחומר מחטא, וכמובן שלא לנשק על הפה או באזורים רגישים אחרים. אני הרי יודעת שאי אפשר לוותר על הלחיים, פשוט אי אפשר!

מחלת ההרפס – סכנת חיים לילדים

האם לנשק תינוק על הפה?

אני בתור אמא הייתי מנשקת להם את כל הפנים אבל חוץ מלהורים שלי. להם לא הרשיתי לנשק את התינוקות על הפנים, ובטח שלא על הפה. גם את הילדים שלי אני מלמדת לא להתנשק על הפה עם אחרים, לא עם ילדים אחרים ובטח שלא עם מבוגרים, כי יש חיידקים וכל מיני מחלות שעוברות בצורה זו. אבל אני כן מנשקת אותם על הפה. כלומר, נישקתי… עד שקראתי כתבה על תינוק שמישהי נישקה אותו על הפה והדביקה אותו בהרפס. אני לא עושה זאת יותר.

כ-90 אחוזים מכלל האוכלוסייה נשאים של נגיף ההרפס, גם אם אינו מתבטא בשום דרך חיצונית. לעיתים הוא מתפרץ החוצה בצורה של פצעים ושלפוחיות. לרוב על השפתיים או באיברי המין. במקרה כזה, העניין דורש טיפול רפואי, וזה מדבק מאוד. אך הסיכון גדול יותר כאשר לא רואים את ההרפס חיצונית, ולמרות זאת הוא דוגר בגופנו וגם אז הינו מאוד מדבק. אצל אנשים מבוגרים, הוא לא מהווה סיכון, אלא בעיקר אי נוחות וכאב. אך אצל תינוקות הוא יכול להוות סכנת חיים של ממש. הרפס לא עובר רק דרך נשיקה אלא גם על ידי שימוש במוצרים וחפצים משותפים, כמו מגבת אפילו, הוא עובר דרך הסדקים קטנים ביותר בעור, ומהרגע שנדבקים בו הוא שוכן קבוע בגוף החולה, גם אם אין סימפטומים של המחלה בפועל.

סכנת הרפס לתינוקות

מכיוון שתינוקות מאוד עדינים, ומערכת החיסון שלהם אינה חזקה כלל ואינה מפותחת עדיין על מנת להגן עליהם, הרפס עלול לגרום להם למחלות חמורות ואף למוות. כך שאם אדם מבוגר שנושא את הנגיף ולא יודע בכלל, מנשק את תינוק בפה, הוא יכול לגרום להידבקות של התינוק בהרפס. הרפס זה נקרא הרפס סוג 1. יש מקרים שאנו שומעים על מוהל שבשלב מציצת הדם בברית הדביק את התינוק בהרפס במהלך טקס המילה. אם במהלך הטיפול בבית החולים בתינוק, אחד המטפלים סבל מהרפס בידיים או בשפתיים, ובא במגע עם התינוק, הוא עלול להדביקו גם כן בנגיף.

כאשר יש חשד להרפס אין להשתמש באותם כלי אכילה, מגבות, וכמובן לא לנשק אחרים. אך כאמור, לא תמיד יודעים שהנך נושא את נגיף ההרפס, אך הוא תמיד מדבק. אם חלילה מופיעות שלפוחיות או שמופיעים פצעי לחץ על שפתי התינוק לאחר מגע עם אדם זר, או נשיקה בפה, יש לקחת אותו מיד לרופא על מנת לוודא שאין מדובר בהרפס, וכן לקבל טיפול מתאים. אז נכון, הם מתוקים ושמנמנים כמו סופגניות, ובאמת שקשה שלא לנשק אותם. אך, אפשר להסתפק בלחיים ובידיים, ובטח שבטח לא לתת לאנשים זרים שהם לא אתם, לנשק אותם. בטח ובטח שלא על הפה.