כשאני הייתי ילדה זכורות לי שעות על גבי שעות של משחק עם חברות בחצר ובגן השעשועים. היינו מעסיקות את עצמנו באמצעות משחקי ילדים מחוץ לבית כמו קפיצה בחבל, משחק בגומי, קלאס, נדנדנה, והשתוללות על המתקנים בפארקים הציבוריים. כאשר הייתי חוזרת הביתה, הייתי עייפה. עייפה ומרוצה. היום אני שומעת אנשים שמתלוננים על כך שהילדים בתקופתנו משחקים רק במחשב, רק בבית ולא מפעילים את הגוף. אך זה לא כל כך תואם את המציאות, כי כשאני יורדת עם הילדים שלי לגן השעשועים הוא תמיד מלא בילדים מאושרים.
מה שכן, אי אפשר להתעלם מכך שמדובר בדור קצת יותר טכנולוגי של טלוויזיות פלאזמה, סמארטפונים ואופניים חשמליים. אנחנו מגדלים דור שנולד לעידן המחשב וההייטק. אין ספק שיש מערכות שאנחנו הפעלנו בגוף מבלי לשים לב בכלל, כאשר אנחנו היינו ילדים, והם פחות מפעילים. אני לא בעד להפעיל את הילדים כמה שיותר ואני לא נגד ההתקדמות הטכנולוגית, אך אני בעד לתת להם להפעיל את עצמם כמה שיותר. האמת, זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים.
משחקי ילדים מחוץ לבית – כדורגל
קחו למשל קפיצה על חבל. זה משחק שמחייב התארגנות, תכנון תנועה, להתאים את עצמך לקצב שלא אתה קובע ולקבל החלטה בזמן אמת. להיכנס בזמן, לקפוץ בקצב מסוים ולצאת בזמן וכל פעם ההוראה משתנה לפי השיר. זאת מיומנות חשובה מאד, ואנחנו רואים הרבה קשיים בהתארגנות אצל ילדים היום. זה לא שפעם ילדים לא נולדו עם טונוס שרירים נמוך, או גמישות מפרקים, או קשיים בויסות החושי אשר מובילים, בין היתר, לבעיות בהתארגנות וביכולת להתמודד עם תהליכים ולהבין התחלה, אמצע וסוף. אך העובדה שהיינו בחוץ כל הזמן, ושיחקנו משחקים כמו קפיצה בחבל, קלאס וגומי, עזרה לאותם ילדים להתמודד עם קשיים אלה ולתרגל מיומנויות של התארגנות, תכנון ותנועה.
משחקי כדור, למעט כדורגל, הם משחקים שמשפרים מיומנות של קשר עין יד. כל פעולה של מוטוריקה עדינה דורשת מיומנות של קשר עין יד. אמנם משחקי כדור הם פעולות של מוטוריקה גסה, אבל מתוך המשחק הזה אנחנו משפיעים על היכולת לבצע פעולות עדינות. משחקי כדור מחזקים חגורת כתפיים, ומלמדים אותנו להאריך מרחק וגובה, כלומר, לווסת את הכוח בהתאם למצב.
משחקים שעובדים על מוטוריקה עדינה
כל משחקי הילדות שלנו, חמש אבנים, גולות, סבתא סורגת, כל אלו הינם משחקים שעובדים על המוטוריקה העדינה שלנו. זוכרים כמה זמן היינו יושבים ומתאמנים על יכולות המשחק שלנו? אם היה אפשר, אז כל היום בערך… כלומר, פיתחנו מיומנויות במשך שעות. מספר השעות שילדים נמצאים היום בפעילות מוטורית הוא נמוך בהרבה, וזה מתחיל מגיל ינקות. אין פלא שיש היום לכל כך הרבה ילדים קשיים על רקע סנסורי-מוטורי.
ילדים משחקים קלאס
העניין הוא, שכשאנחנו יוצאים כבר עם הילדים שלנו לגן משחקים, למשל, אנחנו מאד חרדים לכל דבר שהם עושים. המשפט הכי שגור בפינו כהורים הוא “תיזהר, אתה תיפול!”. אני זוכרת את עצמי תמיד עם שפשופים בברכיים בתור ילדה. נפלתי, וקמתי. ככה לומדים, ומעבר להתפתחות המוטורית זה חשוב גם להתפתחות הרגשית של הילדים. באמצעות ניסיונות והשלכותיהם, הילדים יכולים ללמוד על הכוחות שלהם, ולהבין שמאמינים בהם שהם יכולים.
אני לא אומרת שצריך לתת לילד לעשות מה שהוא רוצה, אלא להיות שם כשהוא מנסה משהו חדש. להפעיל שיקול דעת בהתאם לגיל, ליכולת להתפנות אליו באותו רגע, ולא פחות חשוב, ליכולת של ההורה להתמודד עם הפחד של עצמו. אם להורה השני ההתמודדות עם דבר מסוים באה יותר בקלות, אז אפשר להגיד לילד שאת הדבר הזה עושים רק עם ההורה השני. אך חשוב מאד לשים לב שאנחנו לא מצמצמים את ההתנסויות. המציאות שבה אנחנו גדלנו, איפשרה לנו הרבה יותר חוויות סנסוריות-מוטוריות, וחשוב שאנחנו כהורים נאפשר חוויות כאלה במסגרת האפשרויות של הילד, וניתן לו תחושה של מסוגלות.
מה שחשוב זאת החוויה, ההתנסות. אם המשחק לא נאמן לחוקים המקוריים זה פחות חשוב. אם נתעקש על החוקים ונבטל את ההתנסות של הילד, הוא כנראה יפסול את המשחק ולא ירצה לשחק בו גם בעתיד. המטרה שלנו היא ליצור חוויה חיובית סביב משחקים מוטוריים. זה בסדר להמציא חוקים חדשים וזה בסדר אם זה לא מושלם, העיקר שבמאבק בין משחק מוטורי למסך כלשהו, המשחק המוטורי ינצח. לפחות ברוב הפעמים. אז בפעם הבאה שאתם לוקחים את הילדים לגן השעשועים, קחו איתכם חבל קפיצה, גומי וגיר. למדו אותם מה זה קלאס, קפיצה בחבל וסבתא סורגת. מבטיחה לכם שהם יהנו בדיוק כמו שאתם נהנתם כילדים.
נכתב בשיתוף עדי לב רן, מדריכה להתפתחות ילדים ומנחת הורים.