מהרגע שאנחנו עוברות את חוויית הלידה והופכות להיות אימהות, אנחנו אוהבות לדבר על הילדים שלנו. ולא סתם לדבר, אנחנו מחפשות עם מי ואת מי לשתף בכל דבר קטן שעובר עלינו ומתרחש אצלנו. לא רק בשביל לשתף אלא גם כדי להתייעץ, לפרוק ולשמוח. הכל ביחד. נשים ככלל, הן יצור יותר חברותי שצריך את התקשורת ואת הדיבורים יותר מגברים, ולכן קבוצות אימהות ברשת ומחוצה לה מצליחות מאוד. מעבר לסתם לדבר ולשתף על מה שקורה לך בהריון, ההתפתחות, היחס עם הבעל והחמות, יש סיפור אחד שהוא חשוב ביותר שנשתף ונדבר עליו, והוא סיפור הלידה.
להגדיר לידה כחוויה זה להקטין את מה שזה באמת. אין מספיק מילים לתאר את התהליך הזה של יצירת חיים חדשים בתוכך. תשעה חודשים את מגדלת עובר בגוף שלך, שבין רגע יוצא לאוויר העולם, הופך לתינוק, ואת הופכת להיות אמא. מעבר לחוויה הפיזית שהגוף שלך עובר, שיכולה אפילו להיחשב כסוג של טראומה, ישנו סיפור שלם לספר. למרות שהגוף שלנו, הנשים, בנוי ומוכן מראש לעבור לידה, לעיתים היא קשה יותר או קשה פחות, וגם אם הייתה לך הלידה הכי קלה ונוחה בעולם, עדיין הגוף חלש מאיבוד הדם, מהלידה עצמה ומכל התהליך הסובב אותה. הגוף מתגבר, וההורמונים עובדים שעות נוספות לעזור לו לחזור לקדמותו, ולגרום לנו לרצות תינוק נוסף…
שתפי את סיפור הלידה שלך – לטובתך האישית
לעכל את סיפור הלידה שלך
לכל אחת סיפור לידה משלה, בין אם הוא סיפור טוב או סיפור קשה עם סוף טוב. לצערנו, לא חסרים גם סיפורים קשים או כאלה עם סוף פחות טוב. אבל כל סיפור הוא סיפור, סיפור אישי, של אותה אישה שילדה. אותה אישה שעברה את תהליך הלידה. אחד הדברים שחשוב מאוד לעשות לאחר הלידה הוא לשתף אותו. לספר אותו ולא רק בשביל לספר ולשתף, אלא בשביל לעבד את כל מה שעברת, קודם כל בשביל עצמך. לא סתם לאחר לידה את מרגישה צורך עז לספר לכל העולם על מה שעבר עלייך – כמה זמן נמשכו הצירים, איך ידעת שירדו לך המים, כמה שעות היית בחדר הלידה, ואיך התנהל הצוות הרפואי. יש לנו את הצורך הזה, מכיוון שככה אנחנו מעבדות את מה שעברנו. ככה אנחנו קולטות שבעצם ילדנו, הבאנו חיים לעולם, הפכנו לאימהות!
חשוב ביותר לספר את סיפור הלידה במיוחד כאשר היה לך הריון קשה או לידה טראומתית, ובעיקר לפני שמתכוונים להיכנס שוב להריון. נשים רבות, שעברו חוויה לא טובה, חוששות מפני הריון שני, למרות שכל הריון הוא שונה מקודמו וכל לידה היא אחרת. כאשר יושבים עם חברה, ובמיוחד עם אשת מקצוע, ומעבדים את החוויה, את התהליך, את הלידה, מבינים מה היה טוב ומה פחות, מה היית משנה ואיך היית עושה זאת אחרת. פתאום אנו מקבלות פרספקטיבה שונה על הלידה. רואות אותה אחרת. זה לא חייב להיות רגע אחרי, וגם לא כמה שבועות אחרי. יש נשים שיכולות ורוצות לחלוק מיד עם כל העולם, כולל ברשת החברתית, את הסיפור שלהן ויש כאלה שלוקח להן זמן רב יותר. כל זמן הוא טוב, כל עוד את מספרת, משתפת, מתייעצת. לעבד את סיפור הלידה עוזר לנו להיכנס לדמות האם, לקלוט שיש לנו תינוק לטפל בו, ולהבין מה עבר עלינו. בלידה עצמה אנחנו נוכחות, אבל לא בדיוק נוכחות – רק מי שילדה תבין בדיוק למה הכוונה במשפט הזה.
יש לא מעט נשים שמשתפות ברשתות החברתיות את סיפור הלידה שלהן עם אלפי קוראים שהן כלל לא מכירות, זו גם דרך לגיטימית להתמודד, לעכל ולעבד את מה שהן עברו. יש שבוחרות לספר לחברות וקרובי משפחה, ויש שהולכות למפגשי אימהות עם אשת מקצוע, ושם מספרות את סיפורן. זה מקל עליך כאשר את שומעת מפי נשים אחרות שהן עברו דברים דומים, או שעברו לידה יותר טובה, כך אנחנו מבינות שאפשר לעבור חווית טובה יותר בלידה הבאה. אל תישארי עם סיפור הלידה שלך, ואל תשמרי אותו רק לעצמך. ספרי אותו – זה יחזק אותך על הנס שחוללת בכך שילדת, יעזור לך להבין טוב יותר מה שעבר עליך, וגם יעזור לך לקבל ולעכל את המצב החדש – מזל טוב, את אמא!