‘הריון זה לא מחלה’. כמה שנאתי את המשפט הזה כשהייתי בהריון. אני לא יודעת לגבי אחרות, אבל בשבועות הראשונים להריונות שלי הרגשתי איפה שהוא בין קלקול קיבה נוראי לשפעת שתכף מחסלת אותי. אבל לא הייתי חולה. הייתי בהריון. לאחר שהתאפסתי על הבחילות הגיעה עייפות מתמשכת ואז הצרבת וכך הלאה והלאה… כן, הבנתי, אלו הן תופעות לוואי של ההריון.

הנשימה הראשונה שלקחתי עם ריאות מלאות ובלי הצורך להקיא כי מישהו יושב לי עליהן או לרוץ שוב לשירותים הייתה בשניה שהילד היה בחוץ. ‘לנשום לרווחה’ זה ביטוי שהומצא על אותו הרגע שהתינוק נולד. רק אז את שמה לב שלא נשמת סדיר כבר 9 חודשים פלוס מינוס. אז נכון, הריון זה לא מחלה זה תהליך מדהים שהגוף עובר ויש נשים שעוברות אותו בשמחה והנאה גדולה ויש כאלה שנגררות בקושי עד סוף המירוץ, כך או כך יש לא מעט תופעות לוואי שכיחות ומעצבנות במהלך ההריון שרוב הנשים חוות. אני לשמחתי, חוויתי את כולן! לא קראתי את הספר- כתבתי אותו!

אז הנה חלק מתופעות הלוואי שאני חוויתי בהריונות שלי וגם מהם הדברים- המוזרים יותר המוזרים פחות שעשיתי בשביל לעבור אותן ולהעביר אותן.

תופעות לוואי בהריון צילום: אורלי רוזנבלט

הבחילות – למה קוראים להן בחילות בוקר אין לי מושג. הן היו תוקפות אותי ככה סתם פתאום. אז היתי מחפשת מה יעביר לי את הבחילה- באופן די הגיוני לימון עשה את העבודה- פשוט לחתוך פלח ולמצוץ, חתיכת זנגביל גם עזרה לא מעט. בבחילות קשות חיפשתי בטירוף משהו שיעזור לי ובאופן די מוזר בהריון הראשון מה שהעביר לי את הבחילה היה פרי הקרמבולה (גיליתי אותו על העץ ליד הבית באותו רגע לא היה אכפת לי אפילו אם יהיה רעיל הייתי רעבה אכלתי ופתאום גיליתי שזה להיט לבחילות). ובהריון השני קולורבי. לכי תביני.

העייפות – זו לא הייתה העייפות המצטברת שחוויתי בצבא. או לא. זו הייתה ליגה אחרת לגמרי. אפילו לא הייתי שמה לב כמה אני עייפה עד שהיתי מתעוררת ומגלה שנרדמתי. שלושת המקומות הראשונים במצעד ‘המקומות המוזרים בהם נרדמתי בהריון הם: בשירותים באמצע הלילה, במשרד בישיבה, בהמתנה לרכבת. לפחות לא ריירתי על אף אחד.

הצרבות- אחת ההרגשות הכי נוראיות שקיימות. כאילו תקעו לך אוגר בחזה. והוא מנסה לרוץ אבל הוא תקוע אז זה סתם כואב ומקשה עלייך. המליצו לי כוס חלב, המליצו לי מלפפון. בסוף הטריק שהכי עזר לי היה ללעוס קרח. כמויות של קרח..

רעב- לא אכלתי בשביל שניים. יותר ניסיתי לסתום בור ענק שנפער בתוכי ולהתמודד עם ההרגשה שכאילו לא אכלתי שנים. איזה רעב! הייתי קמה בבוקר וממהרת לנצל את הרגעים לפני שהבחילה תתעורר גם היא, לוקחת כיכר לחם, ריבה וגבינה צהובה- מורחת פרוסה ואוכלת. וחזור חלילה. לרוב הייתי מסיימת כמעט את כל הכיכר- תלוי מתי הבחילה הצטרפה לארוחת הבוקר. וזו הייתה רק ארוחת הבוקר. מצאתי את עצמי אוכלת כמויות מטורפות ועוד פוזלת לצלחת שלידי. לא פעם עברה לי המחשבה בראש- אין מקום להכל בבטן. משהו יצטרך לוותר-האוכל או התינוק…

הריצות לשירותים – נשבעת ששקלתי לעבור לגור שם. בשביל מה בכלל לעזוב את השירותים בהריון. הרי את קמה באמצע הלילה לשירותים ועד שאת מורידה את המים וחוזרת למיטה ומוצאת תנוחה הגיונית- את צריכה לקום שוב. אחרי שנרדמתי פעם אחת על האסלה שקלתי ברצינו פשוט ללכת לישון בישיבה על האסלה.

הקושי בנשימה – כשהתינוק קצת עולה ומשחרר לך טיפה (אבל ממש טיפה) את הלחץ על שלפוחית השתן הוא נדחף יפה לכיוון הריאות. לנשום? מיותר. הייתי עושה שני צעדים ומרגישה כמו חולת אסטמה בת 100. האמת שלא היה יותר מדי מה לעשות חוץ מלא להתאמץ יותר מדי ולנסות לדחוף אותו בעדינות לתנוחה יותר נוחה.

לחץ הדם הנמוך – קראתי המון על הסיבות – נפח הדם שעולה, הרחם שלוחץ על הוורידים… אבל ברגע שאלו סיבות שאין לי מה לעשות לגביהן, הן הפכו לפחות מעניינות. מה שעניין אותי זה שאם לא אשב ברגע שלחץ הדם יצנח, אני אחווה סחרחורת נוראית או אפילו התעלפות. כך שתמיד דאגתי לקום לאט, בעיקר משכיבה או ישיבה, לשמור לי משהו מתוק בתיק (תירוץ נהדר לאכול שוקולד) למקרה שארגיש חלושס ולוודא מדי פעם בטיפת חלב שלחץ הדם הוא בגדר הסביר לא נמוך ולא גבוה מדי.

הגירודים – הרחם גדל וצריך מקום הבטן שלך גדלה בכדי לפנות לו את המקום והעור שלך נמתח ונמתח… נשים בהריון לא מלטפות את הבטן. הן מגרדות באלגנטיות.

שיעור יתר – אין מה לעשות, זה קורה. ההורמונים משתגעים ומשגעים אותך ופתאום את מגלה פס של שיער על הפופיק (ואולי בעוד כמה מקומות) ומתחילה לתהות מתי נהיית יותר שעירה מהגבר שישן לידך. כמה שתשכנעי את עצמך שזה עובר וגם אם זו שערה אחת שאף אחד לא הבחין בה – את תרגישי כמו שימפנזה בגן חיות. להתפנק אצל הקוסמטיקאית זה רצוי בתקופה הזו.

כתמי הפיגמנטציה והחצ’קונים – כי לא היה מספיק שבתור מתבגרת סבלתי מחצ’קונים, אמנם לא יותר מהנערה הממוצעת אבל לא חוויה שחיכיתי לחזור אליה. אז כשאחרים אומרים לך שהעור שלך נראה זוהר את ממלמלת לעצמך שזה סתם בגלל שהוא שמנוני בטירוף. ואז הוא מתחיל להירגע קצת והחצ’קונים מופיעים אבל זה לא בשביל להיות נחמדים אלייך. זה בשביל לפנות מקום עבור כתמים על העור. מזל שיש מייקאפ טבעי וטוב לעור הפנים בתקופה הרגישה הזו כשאפילו בתכשירים מסוימים נגד פצעים אי אפשר להשתמש.

הגזים – לא נעים אבל קיים. אפילו בצורה כזו שלפעמים את בטוחה שאת חווה צירים. הרגשה של קלקול קיבה כבר אמרתי? לא ארחיב בנושא מעבר לכך שגם התנועה הראשונית של התינוק מרגישה בהתחלה כמו גזים. בעצם רוב הדברים מרגישים כמו גזים.

הבצקות – פעם היתה לי כף רגל. אמנם לא קטנה וחמודה כי אני מידה 41 אבל היא היתה רזה וארוכה ודקה. עד שבשלב כלשהו בהריון היא התנפחה והפכה לתפוח אדמה עם נקניקיות קטנות במקום אצבעות. ולמצוא כפכפים נוחים במידה 42 זה לא כזה קל. הדבר החיובי היחיד היה שכשהבטן כ”כ גדולה בשלב כלשהו את לא רואה יותר את כפות הרגליים שלך.

ואילו כמובן רק תופעות הלוואי המעצבנות בלי התעמקות בכל שאר הדברים שהגוף עובר. אז הריון זה לא מחלה. זה לגדל את הנוסע השמיני בבטן עם כל המשתמע מכך!