אדמת הינה מחלה נגיפית שמסוכנת בעיקר למבוגרים ולעוברים, לכן גם לנשים בהריון. ילדים שנדבקים באדמת מחלימים יחסית מהר, עם זאת מאז המאה הקודמת, בה נכנס החיסון נגד אדמת לסל הבריאות, המחלה הפכה לנדירה בקרב ילדים. ניתן להידבק באדמת על ידי הנגיף שעובר באוויר, דרך מערכת הנשימה של החולה במחלה. אדמת היא מחלה שיכולה להדביק כל אדם בכל גיל, אך רק פעם אחת, שכן לאחר ההידבקות במחלה אותו אדם מחוסן לגמרי מפני הנגיף.

כאשר הנגיף נכנס לגוף, בשבוע הראשון הוא מתחיל להתרבות בלוע ובקשרי הלימפה ולאחר מכן מתפשט למחזור הגדם ולכל הגוף. זהו השלב המדבק ביותר של המחלה. לאחר כשבוע נוסף יתחילו להופיע התסמינים של המחלה אשר יכולים להימשך כשבוע ימים. לאחר השבוע הראשון של האדמת, מופיעה פריחה בגוף, אך כמות הווירוסים באזור הלוע יורדת משמעותית. עם זאת, בשלב זה החולה מדבק בצורה קיצונית ויש לבודד אותו. בנוסף, יש לשים לב היטב בעת החלפת חיתול או שימוש בשירותים, מכיוון שווירוס האדמת נמצא בצואה במשך כל אותו זמן ויכול להדביק.

התסמינים של מחלת האדמת:

• בלוטות לימפה נפוחות.
• חום גבוה.
• פריחה אדומה המתחילה בפנים ומתפשטת לכל הגוף ולאחר כמה ימים מתקלפת.
• דלקת בעיניים.

סכנות האדמת להריון ולעובר

אדמת נחשבת לאחת ממחלות הילדות הקלות יחסית, אך עם זאת היא מסוכנת למדי לנשים בהריון. ב-40% מהמקרים בהם אישה בהריון חולה באדמת יש סיכון לעובר וסיכוי לתסמונת אדמת מולדת בעקבות כך. במידה וההריונית נדבקה באדמת בשליש הראשון של ההריון (עד שבוע 16), מדובר במצב מאוד מסוכן לעובר שכן הנגיף יעבור דרך השיליה לעובר ויגרום להתפתחות של אדמת מולדת.

בעקבות החיסונים כנגד אדמת, כ-90% מהנשים בישראל מחוסנות כנגד הנגיף. למרות זאת, על כל אישה שרוצה להיכנס להריון לבצע בדיקת דם כדי לוודא שאכן יש לה נוגדנים לנגיף. במידה ואין נוגדנים לאדמת בגוף או שהכמות שלהם נמוכה, אותה אישה תאלץ לעבור חיסון כנגד המחלה. לאחר קבלת החיסון, מומלץ להמתין מספר חודשים לפני הכניסה להריון. בנוסף על כך, יש לקחת בחשבון תופעות לוואי של החיסון הכוללות כאבי גוף כללים, פריחה קלה וחום. תופעות לוואי אלו יכולות להימשך כשבועיים לאחר קבלת החיסון.

אישה בהריון לא יכולה לקבל את החיסון, שכן מדובר בחיסון חי מוחלש והעובר עלול להידבק כתוצאה מכך. לכן על ההריונית להקפיד להתרחק מכל אדם החולה במחלה או שיש חשש שהוא חולה בה. במידה האישה ההריונית באה במגע עם אדם החולה באדמת, עליה לגשת לקבלת טיפול דחוף אצל הרופא ולבצע בדיקות דם כדי לראות האם היא נדבקה במחלה. בהתאם לתוצאות הבדיקה יחליט הרופא כיצד לטפל באישה, אם בזריקה של נוגדנים או באמצעות מעקב בלבד.

הסיכון לעובר תלוי בשלב בו הודבקה האם במחלה. אם היא נדבקה בשליש הראשון של ההריון, ישנו סיכוי של 90% שגם העובר נדבק. אם נדבקה עד השבוע העשירי להריון, הדבר יכול לגרום לפגיעה בשמיעה ובראייה של העובר. אם האם נדבקה בשליש השני של ההריון, הדבר עלול גם הוא לגרום לבעיות שמיעה וראייה אצל העובר אשר יכולות לבוא לידי ביטוי רק בשלבים מאוחרים יותר בחייו. לאחר שבוע 16, הסיכון נמוך יחסית.

אם יש חשש שהעובר נדבק במחלת האדמת, על האישה לעבור בדיקת מי שפיר על מנת לאתר מומים שהמחלה עלולה לגרום אצל העובר. חשוב לדעת שגם אם במהלך ההריון לא יראו את אותם מומים, אם העובר נדבק במחלה הוא עלול לפתח אותם לאחר הלידה.

תסמונת אדמת מולדת

נגיף האדמת מסוכן מאוד לרקמות העובר וגורם למומים מולדים ויכול גם לגרום להפלה או מוות של העובר בתוך הרחם. הסיכון והנזק תלויים בשלב בו הודבקה האם, ככל שההריון צעיר יותר, כך הסיכון גדול יותר. כ-85% מהתינוקות אשר אימם נדבקה במחלת האדמת בשליש הראשון להריון נולדו עם תסמונת אדמת מולדת.

תסמונת אדמת מולדת עלולה לגרום לחירשות שזוהי התופעה המוכרת והשכיחה ביותר. כמו כן, בעיות בעיניים כגון עיניים קטנות, קטרקט ולחץ תוך עיני. בנוסף, יכולה התסמונת לגרום למומים בלב. ישנו סיכוי גדול לתינוקות אלה להיוולד עם צהבת יילודים, איברי בטן מוגדלים, שינוי מהותי בכמות הטסיות בדם ובעיית שקיעת סידן בעצמות.

אם האם נדבקה במהלך החודש הראשון של ההריון, ישנו סיכוי של 50% שהעובר יתפתח עם מומים בלב, פגיעה מוחית וחירשות. מהחודש השלישי להריון יורד הסיכון ל-10% וממשיך לרדת עד סוף ההריון. לכן, מאוד חשוב שכל אישה תעבור בדיקה לזיהוי נגיף האדמת בדמה, טרם כניסתה להריון ותתחסן במידת הצורך.