האם את זוכרת, הרי את בטוח זוכרת, את הרגע הזה שהיית נערה מתבגרת, או בשנות העשרים המוקדמות שלך (שזה סוג של נערה מתבגרת) וכעסת על אמא שלך? את בטח לא זוכרת למה, וזה גם לא משנה, שהבטחת לעצמך שאת לא תהיי כמוה? את זוכרת כל מיני דברים מהילדות שהפריעו לך בהתנהגות שלה, או שהצחיקו אותך,…

אמנם אין כמו אמא, וכולנו נסכים על כך, אך האם אבא שולי? האם את אבא יכול להחליף כל גבר זר?! אז זהו שלא. ממש לא. לאחרונה יצאו לאקרנים כמה סדרות טלוויזיה העוסקות באימהות והיחסים עם הילדים, מול המקום שלהן במשפחה. הכל סבב סביב האמא וכמה היא חשובה, העובדה שהיא מרכז המשפחה שמחזיק הכל ביחד. בסדרות…

“למי יש זמן?”, “למי יש כח?”, “למי יש חשק?”… למי מאיתנו, האימהות, השאלות הללו לא עוברות בראש על בסיס יומי?! ואז אנחנו מנסות להשתיק ולהשקיט אותן, כי אפילו ולמרות שנאמרו, עמוק בפנים אולי מישהו שמע, ואולי מישהו רואה עלינו, שלרגע קט אין לנו כוח להיות אמהות. לאחר מכן, עולות וצפות בנו, איך לא, רגשות אשמה אימהיים……