“שמחה רבה, שמחה רבה אביב הגיע פסח בא”, כך אומר השיר. אך לא כך אצלי. אומנם אני מאוד אוהבת חגים, גם בתור ילדה אהבתי וגם בתור אמא אני אוהבת. אבל יש משהו בחג פסח שמלחיץ אותי. את חג הפסח, אני מודה, אני פחות אוהבת. החג הזה מזמן איבד מהערך שלו אצלי. הסיבה היא פשוטה, פסח…

פסח. מערב חג ראשון עד ערב חג שני של פסח, יש 7 ימים בדיוק. השנה שני החגים יצאו על סוף שבוע, כך שסך הכל מדובר בחג של שישי עד מוצאי שבת שבוע לאחר מכן. אבל החופשה של הגנים ובתי הספר מתחילה שבוע לפני החג… אף פעם לא הבנתי את זה. גם לא בתור ילדה. מדוע חופשת…

כשאני הייתי ילדה זכורות לי שעות על גבי שעות של משחק עם חברות בחצר ובגן השעשועים. היינו מעסיקות את עצמנו באמצעות משחקי ילדים מחוץ לבית כמו קפיצה בחבל, משחק בגומי, קלאס, נדנדנה, והשתוללות על המתקנים בפארקים הציבוריים. כאשר הייתי חוזרת הביתה, הייתי עייפה. עייפה ומרוצה. היום אני שומעת אנשים שמתלוננים על כך שהילדים בתקופתנו משחקים…

“אמא, איך נכנסתי לבטן שלך?” – יש הורים שממש חוששים מהרגע שהילד או הילדה שלהם ישאלו את השאלה הזו. אני דווקא חיכיתי. אני חושבת שזו שאלה מאוד טבעית ושזה מאוד הגיוני שהילדים ירצו לדעת מאיפה ואיך הם באו לעולם. מספרים להם שהם גדלו וצמחו בבטן של אמא, שרים להם שירים על הבטן השמנה של אמא, אבל לא…

אני אחת מאלה שלא מתות על קדמה. כן, אני מאוד אוהבת את הטלפון הנייד החכם שלי, אבל לא אוהבת את העובדה שאני תלויה בו כל כך. כאשר הוא לא עובד, אין לי כמעט מידע בידיי, והגישה שלי לעולם הופכת מאוד מוגבלת. יש כמה דברים טכנולוגים שאני זורמת איתם, וכמה דברים שאני פחות אוהבת, אך התעדוף משתנה אצלי…