אני אחת מאלה שלא מתות על קדמה. כן, אני מאוד אוהבת את הטלפון הנייד החכם שלי, אבל לא אוהבת את העובדה שאני תלויה בו כל כך. כאשר הוא לא עובד, אין לי כמעט מידע בידיי, והגישה שלי לעולם הופכת מאוד מוגבלת. יש כמה דברים טכנולוגים שאני זורמת איתם, וכמה דברים שאני פחות אוהבת, אך התעדוף משתנה אצלי…

נכון, פורים כבר עבר, וכולם כבר מתעסקים בשאלה הכה חשובה של ‘איפה אנחנו בליל הסדר?’, וכבר מתחילים להכין תפריטים של מה יאכלו בחג, ובודקים מה יעשו עם הילדים. אבל אצל הילדים שלי, מה לעשות, עדיין אווירת פורים. בהתחלה רציתי לצעוק ‘הצילו! הילדים “נתקעו” על פורים!’, אבל האמת היא שאי אפשר להאשים אותם. קודם כל, זה…

בשבוע שעבר קיבלנו מכתב הרשמה לכיתה א’. כן, אי אפשר להתחמק מזה לעוד הרבה זמן, הבן הבכור שלי אוטוטו בן שש ומתקרב בצעדי ענק לשמוע את המשפט האלמותי “שלום כיתה א’”. משנה הבאה אין יותר גן, יש כיתה. אני לא בטוחה מי מתרגש יותר, אני או הוא. מה שבטוח זה, שכמו כמעט כל דבר בילדות…

אנחנו כבר רגילים שכל החגים היהודיים סובבים קודם כל סביב אוכל, ולכל חג יש את המאכלים המסורתיים שלו. בתור מבוגרים, לפעמים אנחנו שוכחים את מהות החג ואת הכיף שבו. כאשר החג מתקרב, אנו מתעסקים בעיקר ב”איפה מתארחים הפעם?”, “אצל אמא שלך או אצל אמא שלי?”, או ברשימת המצרכים שצריך לרכוש מהסופר. לאחר החג, אנחנו לא מתענגים…