שנת הלימודים כבר התחילה, עכשיו מתחיל מרתון החוגים, והבן הבכור שלי צריך לבחור חוג שהוא רוצה להשתתף בו בשנה הבאה. ביחד עברנו על סוגי החוגים שיש לו לבחירה, כאשר לי די ברור באיזה חוג אני רוצה שהוא ישתתף. אך מה לעשות, הילד שלי לא רוצה את אותו חוג שאני רוצה עבורו. הוא רוצה חוג אחר, גם חוג טוב, אבל לא החוג שאני בחרתי. לא החוג שאני מצפה שהוא ילך אליו.

לבחור חוגים לילדים

כאן מופיעה מילת המפתח ‘מצפה’. לנו ההורים יש ציפיות לא מעטות מהילדים שלנו, יש לנו סוג של פנטזיה שהם יהיו דומים לנו, ילכו בעקבותינו, ויתאימו את עצמם לרצונות ולציפיות שלנו. אם האימא הייתה רקדנית מצטיינת בצעירותה ורקדה בלט, או כל סוג אחר של ריקוד, ואפילו היתה בלהקה והופיעה במופעים, היא בוודאי תשמח לראות את הבת שלה רוקדת בחוג לריקוד או במגמת ריקוד בבית הספר. אם האבא ניגן על גיטרה או פסנתר ואהב את זה, או אפילו מנגן בכלי הזה עכשיו וכבר יש אותו בבית, הוא מן הסתם יהיה גאה אם בנו גם ינגן על אותו כלי, או על כל כלי לצורך העניין.

חוג כדורגל – בחירה אישית שלו

אם אנחנו כילדים אהבנו משהו מסוים, או כיום כמבוגרים אוהבים אותו, נהיה שמחים אם הילדים שלנו יתעניינו באותו הדבר. מעבר להרגשת הכבוד והגאווה, יש כאן גם את התחביב המשותף לנו ולהם. אותו הדבר קורה גם מבחינת עיצוב האופי של הילד. הרבה הורים מתוסכלים שהילדים לא דומים להם באופי. לאימא אחת שמאוד חברותית ומוקפת חברים, והיתה כזו גם בתור ילדה, יש בת כזו ביישנית שלא מתחברת בקלות. אותה אמא אינה מבינה מדוע הבת שלה לא דומה לה – הרי היא משמשת לה דוגמה אישית, אז למה הילדה לא כמוה?! היא רוצה שהילדה תהיה כמוה, בתור ילדה או בתור אישה מבוגרת, שיהיה לה טוב ושתידמה לה. זה הגיוני סך הכל.

חשוב תמיד שנזכור שהילדים שלנו הם לא אנחנו. לא אנחנו בתור ילדים, ובטח לא אנחנו בתור מבוגרים. נכון שלפעמים אנו מביטים בהם וזה כמו להביט במראה, אבל יש להם רצונות, העדפות ושאיפות משלהם. הם נולדים וגדלים עם אופי משלהם, חלק הם לקחו מאיתנו וחלק לגמרי מקורי שלהם. אסור לנו להתאכזב, או להראות להם שאנחנו מעדיפים משהו אחר, רק כי הם שונים מאיתנו ועשו בחירות אחרות משלנו. עלינו לקבל את השוני שלהם, לעטוף אותם באהבה ובתמיכה, ולהימנע עד כמה שאפשר מביקורת ישירה ואפילו מביקורת מרומזת.

מצד אחד, יש ילדים שירצו להיות בדיוק כמו ההורים, ואף יבחרו את אותם תחומי עניין על מנת להידמות לאבא או לאימא עד כמה שאפשר. ייתכן שהם באמת מתעניינים באותו תחום כמו הוריהם, אך ייתכן גם שזו הדרך שלהם לזכות בתשומת הלב של ההורים ובגאווה שלהם. מאידך, יש ילדים שירצו להתרחק מהתחום של ההורים שלהם עד כמה שאפשר, ולהתבלט בתחום אחר. במיוחד אם אחד ההורים היה מאוד מוצלח או מוכר באותו תחום. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו כל הזמן, שהתפקיד שלנו הוא לא לבחור עבורם, אלא לעזור להם לבחור נכון ולהדריך אותם. הבחירה היא שלהם. גם אם היא לא תמיד מוצאת חן בעינינו. אם אין רע בבחירה, והילד עושה אותה בצורה נכונה, מחושבת ומושכלת, אז עלינו לקבל אותה. תמיד נוכל לתת לו סיבות והסברים, אך בסופו של יום, עלינו לקבל את דעתו.

אני החלטתי לתת לבן שלי לבחור את החוג שלו לפי רצונו. ישבנו ביחד בחדר, עשינו רשימה של החוגים שיש, רשמנו נקודות בעד ונגד על כל חוג, כאשר אני אמרתי את דעתי ואביו אמר את דעתו. הוא לא בחר את החוג שאני רציתי, וגם לא את החוג שאביו הציע, אבל הוא בחר את החוג שהוא רצה וחשב שהכי מתאים לו. כך בעצם נתנו לו את האפשרות להביע את רצונו, ולהיות שותף להחלטה. אני מצידי, קיבלתי שיעור של “איך לתת לילד שלי להיות מי שהוא”, בלי שק הציפיות והרצונות שלי על גבו, נותר לי רק לקוות שהוא בחר את החוג הכי טוב עבורו.

נכתב בשיתוף סופי ברקוביץ, מנחת הורים.