בשבוע שעבר קיבלנו מכתב הרשמה לכיתה א’. כן, אי אפשר להתחמק מזה לעוד הרבה זמן, הבן הבכור שלי אוטוטו בן שש ומתקרב בצעדי ענק לשמוע את המשפט האלמותי “שלום כיתה א'”. משנה הבאה אין יותר גן, יש כיתה. אני לא בטוחה מי מתרגש יותר, אני או הוא. מה שבטוח זה, שכמו כמעט כל דבר בילדות בתקופה שלנו כילדים שונה מהתקופה של הילדים שלנו, העליה לכיתה א’ כיום, שונה מהעליה לכיתה א’ כאשר אני הייתי ילדה. לפי דעתי, דווקא הדברים שהיו צריכים להשתנות ולהשתפר במערכת החינוך, נשארו כמו שהם. אך כן השתנו מספר דברים שמפריעים לי, אבל לא הצלחתי בדיוק להבין מה כל כך מפריע לי.

להכין את הילד לקראת כיתה א’

יום לאחר שקיבלנו את מכתב ההרשמה לכיתה א’, הוזמנתי לשיחת חתך אצל הגננת כדי לשמוע על ההישגים של הבן שלי עד כה, ועל ההכנה לכיתה א’. ואז הבנתי בדיוק מה מפריע לי. קודם כל שיש בכלל דבר כזה שנקרא “הכנה לכיתה א'”. פעם, פשוט היו עולים לכיתה א’. מסיימים גן חובה, ועולים לבית הספר. תמונה מחויכת עם הגננת, וחצי מהשיניים חסרות רגע לפני התלבושת האחידה. למרות שזה דווקא אחד הדברים שאני שמחה שאצלי לא היו ואצלו כן…

שלום כיתה א’

בנוסף לכך, יש את העניין של שיעורים פרטיים וקבוצות הכנה. לא שאני מזלזלת חס וחלילה, אבל מה הם לומדים בגן ועל מה הגננת עובדת איתם כל הזמן הזה, אם הם צריכים הכנה מיוחדת לכיתה א’ מחוץ לשעות החינוך הרגילות?! דבר שני, זו רמת הידע המתבקשת. כשאני הייתי ילדה, אלפי מ’בלי סודות’ לימד אותי את ה-א’ ב’. גם בכיתה ב’, ראיתי אותו ועוד למדתי קרוא וכתוב, דפוס וכתב. היום הם יודעים את כל האותיות לפני כיתה א’. הם נדרשים לכך. עובדים איתם קשה בגן, בבית ובחוגים כדי ללמוד את האותיות, לזהות את הצלילים, לחלק להברות. זה טוב, זה חשוב, אבל למה ילד שעולה לכיתה א’, כבר צריך לדעת את כל האותיות? למה הוא צריך כבר לדעת לכתוב? אז מה הוא ילמד בכיתה, אם הכל הוא כבר יודע מהגן?!

יש לי הרבה מה לומר בנוגע לחוגים. את דעתי על כמות החוגים והפעילויות שילדים בגילאים האלה עושים והולכים אליהם, אתם כבר יודעים. אבל כשזה בא מתוך מערכת החינוך, זה קצת מפריע. היום יש חוגים לרכישת מיומנויות חברתיות, יש לחץ חברתי על חוגים פופולריים כמו קפוארה או כדורגל, ומי שלא לוקח בהם חלק כנראה יישאר בצד בהפסקות. האם החוגים הם המדד להיות מקובל בחברה? למה לא להתאים את החוגים לילד?! ואם כבר, למה לא להוסיף את החוגים, או את הפעילויות, כצהרון לאחר הלימודים, כחלק ממערכת החינוך, במקום שילד יסיים ללמוד ב-13:00 בצהריים והנטל על תשלום הצהרון ייפול שוב על ההורים?!

טאבלטים במקום מחברות בכיתה א’

שאלה נוספת שלי היא: לאן נעלמו המחברות? נכון, עוד לא קיבלתי את רשימת הציוד הנדרשת לכיתה א’, ויכול להיות שאני קופצת קדימה, אבל מהורים אחרים, אמנם בכיתות גבוהות יותר, אני שומעת שמשתמשים בטאבלטים. שהילדים לומדים להקליד במקום לכתוב. אותי לימדו לסמן שוליים עם סרגל. אז נכון, התקדמנו, וילדים צריכים ללמוד לתפעל מחשב, אבל הם לא סטודנטים שמקלידים בטאבלט בזמן שהמורה מרצה. הם צריכים לכתוב, לצייר, להפעיל את שרירי הידיים. גם מי אמר שלכל ילד יש מחשב בבית??

מה שהשתנה לטובה לדעתי זה מגוון האפשרויות והאופציות שנפתחו בפני הילדים. ילד שמוכשר במוזיקה, או אמנות, או כל מקצוע אחר, כבר לא חייב ללכת ללמוד בבית ספר מיוחד לכך. הוא יכול אבל לא חייב. בבתי הספר ישנם שיעורים מקצועיים, התמחויות שונות, וגם קיימים מספר בתי ספר לבחירה, כאשר כל בית ספר מתמקד בנושא אחר. מאז שביטלו את אזורי הרישום, אנו יכולים לבחור את בית הספר לפי טובת הילד, ולא לפי כתובת המגורים שלו. השבוע נפתחת ההרשמה לבתי הספר, והידיים שלי רועדות מהמחשבה שהקטן עולה לכיתה א’… אבל, נתמודד ביחד… שלום כיתה א’…