לא רק העובר נמצא שם ברחם בזמן ההריון, יש גם מי שפיר ושיליה, כל אלה צריכים לצאת בשלמותם בלידה. אם את בהריון, בטח כבר נתקלת במונחים כמו שיליה קדמית, שליה אחורית, שיליה נמוכה, שיליית פתח… כל אחת נתקלה במושג שיליה בצורה זו או אחרת במהלך ההריון, אבל כמה מאיתנו באמת יודעות מהי ולמה היא נועדה?

השיליה היא בעצם איבר שמתפתח במהלך ההריון ביחד עם העובר, בהתאם לשבוע ההריון. היא אינה חלק מהעובר וגם אינה חלק מהאם, אלא איבר נפרד לחלוטין שייפלט לאחר לידת התינוק. היא ממוקמת בדופן הרחם וממנה יוצא חבל הטבור, המקשר בין האם לתינוק.

תפקידי השיליה

1. השיליה אמונה על חילוף חומרים בין האם לעובר. השיליה מעבירה חמצן ומזון מהאם לתינוק, ללא יצירת קשר ישיר ביניהם. כמו כן, העובר מפריש חזרה את הפסולת על מנת שתופרש על ידי האם מחוץ לגופה.
2. השיליה אחראית על ייצור הורמונים והפרשתם.
3. השיליה משמשת כשכבת הגנה השומרת על העובר מפני זיהומים וחבלות.
4. השיליה אחראית על נשיאת חומר תורשתי של העובר.

השיליה נפלטת כרבע שעה לאחר לידת העובר וצריכה לצאת בשלמותה. במצב שהיא לא תצא בשלמותה יהיה צורך לנתח את האם ולהוציא את שאריות השיליה שנשארו על מנת למנוע זיהומים, דלקות וסיבוכים נוספים.

סוגי מצבי שילייה בהריון

ברוב ההריונות השליה היא אחורית וקדמית. הרופא המטפל בודק את התפתחות של השיליה ואת מיקומה במהלך ההריון ובלידה עד אשר היא נפלטת מהרחם לאחר הלידה. ישנם שלושה מצבים של שיליה המחייבים התייחסות כבר במהלך ההריון:

השיליה נפלטת כרבע שעה לאחר לידת העובר

שליית פתח – כאשר השיליה מתמקמת בחלקו התחתון של הרחם ומכסה את פתח צוואר הרחם בצורה מלאה או חלקית. בשבועות הראשונים של ההריון המיקום של השיליה לא משנה, אך לקראת הלידה אם השיליה נשארת בפתח צוואר הרחם היא עלולה להפריע למהלך הלידה ואף לסכן את העובר. כאשר צוואר הרחם נמתח והנרתיק נפתח לקראת הלידה, הקצה של השליה לא יהיה מסוגל להימתח ולכן יקרע מדופן הרחם וידמם. אישה הסובלת משיליית פתח עלולה לסבול מכאבים ודימומים בשליש השלישי להריון. כמו כן, התינוק יתקשה לבסס את ראשו נמוך באגן לכיוון צוואר הרחם, כי השיליה חוסמת את דרכו. במידה ומאובחנת שיליית פתח, אם הדימום מועט ואין כאבים, הטיפול היחידי הוא מנוחה. יש להימנע מקיום יחסי מין ולעקוב אחר כמות הדימום. ברוב המקרים בהם ישנה שילית פתח, הלידה המועדפת תהיה על ידי ניתוח קיסרי מכיוון שאם בתהליך הלידה תקרע השיליה ותתנתק לפני יציאת התינוק היא עלולה למנוע ממנו חמצן ולסכן אותו.

שיליה בשלה מדי – מצב שבו השליה מזדקנת מהר יותר משבוע ההריון ואינה יכולה לספק את צרכי העובר. במצב כזה, העובר יתפתח לאט יותר ולקראת סוף ההריון הוא עלול לסבול ממצוקה. בהריון שעובר את שבוע 40, השליה עלולה להפסיק לתפקד לגמרי. כאשר ישנן התכווצויות לא רצויות ברחם, מיעוט של תנועות, ירידה בכמות מי השפיר, או זיהום במי השפיר, יש סיכוי לשליה בשלה מדי. מצב כזה יכול לגרום למצוקת עובר וללידה מוקדמת.

שליה זקנה – שליה שהתפקוד שלה הולך ויורד ככל שמתקדם ההריון והיא מסתיידת, כלומר הסידן מתחיל לשקוע. כאשר השליה מזדקנת, העובר נאלץ להשתמש במאגרים שיש לו על מנת לקבל מה שאינו מקבל מהשיליה. הוא יגדל בצורה איטית ויהיה צורך ליילד את האישה. חשוב לזכור שלגיל ההריון השפעה מאוד גדולה על השיליה וזמן הריון שונה מאישה לאישה. לכן, כאשר עוברים את המועד המשוער אין זה מעיד ישירות על הזדקנות שיליה או הסתיידות.

היפרדות שיליה

מושג נוסף בנוגע לשיליה שבטח נתקלתם בו לא פעם הוא היפרדות שיליה. להבדיל ממצב שיליה במהלך ההריון, פה מדובר במצב חד פעמי שמסוכן לאם ולעובר ויש לטפל בו באופן מיידי. השיליה יכולה להיפרד מהרחם לגמרי או חלקית, מה שיגרום לרחם לדמם מאותו מקום בו התנתקה השיליה וחלקה יכולה להישטף אל הנרתיק ואף החוצה. תהליך זה מלווה בדימום חזק, בכאבים ואף עלול להוביל לצירים וללידה מוקדמת.

אין סיבה חד משמעית או ודאית להיפדות שיליה, אך כאשר מצב זה קורה יש להגיע במיידית לבית החולים. אם מדובר בשבוע תקין ללידה, סביר להניח שיילדו אותך, אך אם מדובר בשבוע מוקדם הרופאים יאלצו לבצע בדיקת אולטרה-סאונד כדי לבדוק את מידת ההיפרדות והדימום וייקבעו האם העובר נמצא במצוקה. אם העובר מרגיש טוב וקצב הלב שלו תקין והדימום מועט – אין למהר וליילד, אלא להשאיר את ההריונית במעקב. אם יש דימום מסיבי או מצוקת עובר, יש ליילד באופן מיידי.